האם אפשר לתת לגר מקופת יתומים
שאלה:
מה הדין בגוי גדול שנתגייר וזקוק לצדקה, ואין בקופת צדקה כלום, אבל יש כסף בקופה של היתומים, האם מותר לתת לו מקופה זו [של יתומים] משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי?
תשובה:
כתב המנחת חינוך (מצוה סה סק"ז) לגבי האיסור לענות יתום וז"ל: ואני מסופק אם גר שנתגיירו בניו הקטנים עמו, דעל פי דיני התורה אין להם קורבה, דכקטן שנולד דמי, מ"מ אפשר דאינו עובר בלאו זה דיתום, דהטעם דהם תשושי כח וכמו שכתב הרב המחבר בן קובל לאביו כו', וכאן באמת יש לו אב שעומד בפניו, רק לדיני התורה גזה"כ דאינו נחשב לאב, אבל אין הוא תש כח כי אביו עומד עבורו כרחמי האב, אפשר אינו עובר ואינו נקרא יתום לענין לאו זה. וכן עבד קטן הנולד מעבד ושפחה, נהי דאין לו יחוס אחר האב, מ"מ אב הוא ע"פ הטבע ורחמיו עליו אפשר אינו בכלל זה, וגם בישראל שבא על השפחה דהבן אינו מתייחס אחריו או עבד שבא על הישראלית דהבן אינו מתייחס אחריו, מ"מ אפשר דלא הוי יתום כיון דמ"מ יש לו אב, רק לדיני התורה לא נחשב אב אבל אינו מתשושי כח א"כ אינו בלאו זה, וצ"ע ואין נפ"מ כל כך כיון דאין לוקין על לאו זה, עכ"ל.
ונראה להביא ראיה לספיקו של המנ"ח, מדברי בעל הטורים בפרשת כי תצא (דברים כד יז) שם נאמר: לא תטה משפט גר יתום, וכתב בעל הטורים גר יתום, ולא אמר גר ויתום, לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, עכ"ל. הרי שגר הוא בכלל יתום אף לענינים אלו. ואם כן אולי אף לענין כספי צדקה, אפשר לתת לגר כסף מהקופה של היתומים למרות שיש לו אב.
ואף על פי שאין זה ממש יתום, מכל מקום הוא בכלל היתומים, וכעין מה שמצינו בשו"ת משנת שכיר (לאחר המפתחות) שהביא עובדא בשם החתם סופר, שפעם אחת הגיע הגאון רבי יואב אבד"ק מטרסדורף אל פרשבורג לאסוף כספים לצורך ענין גדול, והחתם סופר בעצמו היה מעורר הגבאים מכל החברות שיפשטו ידם במנה יפה לתמוך ידי הגאון הנ"ל, וכאשר ביקש מחברת הכנסת כלה, אמרו לו שמעולם לא הוציאו מעות אלא עבור הכנסת כלה, ואם מרן יפסוק שעליהם ליתן יתנו, וכתב להם תשובה ארוכה, ותמך יתדותיו על מדרש חז"ל על הפסוק 'ויתן אל משה ככלתו' מה כלה מקושטת בכ"ד תכשיטין, אף תלמיד חכם מקושט בכ"ד ספרים, ומלך פורץ גדר, ותלמיד חכם יש לו דין כלה ודין מלך, יעו"שלב. ואם כן אף בעניננו יש מקום להעניק לגר מקופת יתומים.
אך צ"ע על מה שכתבנו בשם בעל הטורים מדברי הרמב"ם (פ"כ מסנהדרין הי"ב) שכתב בשם הספרי: כל המטה משפט אחד מישראל, עובר בלאו אחד, שנאמר לא תעשו עוול במשפט. ואם היה גר, עובר בשני לאוין שנאמר לא תטה משפט גר. ואם יתום הוא, עובר בשלשה לאוין שנאמר משפט גר יתום, עכ"ל. מבואר בדברי הרמב"ם דסתם גר אינו בכלל יתום, ולכן עובר רק על שני לאוין, ורק אם הוא גם יתום עובר בשלשה לאוין. וזה לא כדברי בעל הטורים דלעיל.
ויעוין במנחת חינוך (מצוה תקצ) שהקשה על הרמב"ם הנ"ל, האיך משכחת לה גר שלא יתום, הרי אפילו אם היתה לידתו בקדושה ויש לו אם, מ"מ אין לו אב כי גר שנתגייר כקטן שנולד, ותירץ דיתום נקרא עד שעושה צרכי עצמו כשאר הגדולים, א"כ ה"ה לענין זה, עד שעושה צרכי עצמו הוי בכלל גר יתום, ואח"ז הו"ל גר לחוד.
וכעין זה כתב באמרי בינה (דיינים סימן כב) שהספרי והרמב"ם מיירי בגר שיכול לפקח על מעשיו שאז אינו בכלל יתום, ואם אינו יכול לפקח על מעשיו הוא גר ויתום.
ועוד כתב באמרי בינה שיתכן שאע"פ שכל גר הוא יתום, מכל מקום אם מתייתם מאמו, עוברים על לאו נוסף, יעו"ש.
עכ"פ מבואר במנחת חינוך ובאמרי בינה שכל זמן שהגר לא יכול לפקח על מעשיו, הוא בכלל יתום, למרות שיש לו אב, [ואינו יכול לפקח על מעשיו, מיירי אפילו שהגדיל, כמבואר ברמ"א (יו"ד סימן קס סי"ח)], ואם כן אף בענייננו, אם הגר אינו יכול לפקח על מעשיו, אפשר להביא לו צדקה מכספי יתומים, למרות שאביו בחיים, אך אם הגדיל עד כדי כך שיכול לפקח על מעשיו, פשוט שאינו יכול לקבל כספי יתומים, כמו כל יתום שהגדיל.
