האם יש מצוה לגר לעשות מעשים טובים ולומר קדיש לְזַכוֹת את אביו הגוי
שאלה:
מעשה בגר צדק, שהיה לו הרבה הכרת הטוב לאביו הגוי שסייע בידו בכל ענייניו, ולאחר שאביו שבק חיים, בא לשאול האם יש ענין שיאמר קדיש לעילוי נשמת אביו הנכרי והאם יעשה דברים נוספים לעילוי נשמתו?
תשובה:
כתב הספר חסידים (סימן תשצ): אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים, וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדיבר על המן.
אבל נכרי רע וכן מומר רע, אין לבקש עליו, ויצחק אמר על 'עשו' יֻחַן רָשָׁע (ישעיה כו י) והשיב לו בַּל לָמַד צֶדֶק (שם) [עיין מגילה (דף ו ע"א)]. ודוד שבקש על אבשלום להצילו מדינה של גיהנם [עיין סוטה (דף י ע"ב)], כי גרמה של דוד היה אם לא חטא בדבר אוריה לא היה אבשלום חוטא. וגר המבקש על אביו ועל אמו, לא יועיל להקל מדינם. ואם אביו ואמו של צדיק החטיאו את הרבים אפי' לבן אין לבקש להיטיב לנשמתן דכתיב (משלי י ז) ושם רשעים ירקב, עכ"ל.
מבואר בדבריו שאם הנכרי עשה טובות לישראל, אפשר לבקש מהקב"ה שיקל בדינו, אמנם אם הוא היה רשע, לא יעזור התפילה על הגוי, ואפילו גר לא יועיל בתפילתו על הוריו הנכרים.
איך רבי עקיבא הכניס את עצמו לסכנה
עוד יעוין בברכות (דף סא ע"ב) שם נאמר: תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם.
אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה, אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה.
אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
והקשה העיון יעקב, הרי קיי"ל שאין לאדם להביא עצמו לידי נסיון, ואיך ר"ע הקהיל קהילות ברבים והביא עצמו לידי סכנת מות?
ותירץ דיש לומר, שרבי עקיבא היה מבני בניו של סיסרא מיעל, ומצאנו בסיסרא, "והוא לחץ את ישראל בחזקה", במדרש רבי תנחומא בחרופין וגידופין. וכן פרש"י בשופטים והוא (ר' עקיבא) היה רוצה לתקן אבותיו על דרך ברא מזכה אבא. אף על גב דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מכל מקום רצה לתקן אותו על ידי קדוש ה', כיון שנתחלל השם על ידו, ועל זה אמר, הייתי מצטער כל ימי כדי לקדש שם המיוחד, וזה שהשיב הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, חלקם בחיים, דהיינו חלקם לשון רבים, שאף אבותיו יהיו חלקם בחיים, על ידי זה, עכ"ל.
הרי לפנינו שיש צד לומר שעל ידי מעשים גדולים אפשר לתקן אפילו את אביו הגוי הרשע, וכל שכן בעניננו שהגוי סייע ביד בנו הגר, שיש מצוה של הכרת הטוב ואפשר להתפלל עבורו.
דעת 'הזקן אהרון' שיש לומר קדיש על אביו הגוי
ולמעשה יעוין בזקן אהרן (ח"ב סימן פז) שהאריך בשאלה זו, אם גר שנתגייר רשאי לומר קדיש על אביו שמת בגיותו, וכתב שם: עד שאתם שואלים אם מותר, שזה פשוט לענ"ד שמותר, דעדיף מאביו מומר שבבחירתו ורצונו החפשי נשתמד והמיר כבודו ית' בלא יועיל, ואפ"ה כתב הרמ"א (יו"ד סו"ס שעו) דבניו אומרים עליו קדיש..., והרי הדברים ק"ו, השתא במשומד שמרצונו המיר דתו לא שמענו איסור, כ"ש בגוי שנולד כך ומעשה אבותיו בידיו איזה איסור אפשר לומר בזה שיהא אסור לתקן נשמתו ע"י אמירת קדיש ולימוד משניות..., ואם מספקא הא מספקא אם יש חיוב על בנו הגר לומר קדיש, ולענ"ד יש לצדד דגם חיוב איכא, וכמו שאבאר זה באריכות קצת.
הנה לכאורה לפמ"ש ביבמות (דף כה) ובכמה מקומות דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ תו אינו אביו וכלום איזה חיוב אפשר בזה כיון דכזר נחשב לו... אכן שוב ראיתי דבאמת יש מקום לחייב לגר באמירת קדיש, דהנה הרמב"ם (פ"ה מממרים הי"א) כתב וז"ל: הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזוהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי זה מבזה אביו אלא נוהג בו מקצת כבוד אבל בעבד אין לו יחס אלא הרי אביו כמו שאינו אביו לכל דבר אף על פי שנשתחררו, עכ"ל....
כיבוד הורים בגר
ולכן נ"ל ליישב דאע"פ שמצד התורה לא הוזהרו עכו"ם על מצות כיבוד, אבל אפ"ה עכו"ם זהירים לקיים מצות כיבוד מפני שהיא מצוה שכליית והטבע והשכל מחייב כן ומשו"ה נתפשטה מצוה זאת אצל כל אומה... וכיון שכן שבמעשה גם העכו"ם מקיימין מצות כיבוד ואין ביניהם לבין ישראל, אלא שהללו מקיימין מפני הצווי והללו מפני הטבע, משו"ה שייך שפיר לחייב גם לגר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, שקודם הגירות היינו זהירים בזה ועכשיו יופטר...
ולכן כשנתגייר נמי נהי דמדין תורה פטור כיון דכקטן שנולד הוא ולאו אביו תו, אפ"ה מגזירה דרבנן חייב שלא יאמרו, יהיה איך שיהיה הטעם ברמב"ם אבל עכ"פ שפתיו ברור מללו דגר חייב לנהוג כבוד באביו, וכיון שאמירת קדיש מטעם כבוד הוא וכמ"ש המעבר יבוק, ולא עוד אלא דמי שמונע מלומר קדיש הרי הוא כמבזה לאבותיו ממילא שגם הגר מחויב לומר קדיש...
הרי הראיתי בזה דיש פנים לצדד מצד ההלכה דיש גם חיוב לכבדו ולומר קדיש, אכן מפני שאין להורות הוראה שנראה תמוה לרבים, ונקל לשער שכל השומע הוראה כזאת יתפלא ע"ז, ובשגם אשר לבנו אטום וסתום מלהבין סוד עליית נשמה ותיקונה ע"י אמירת קדיש דוקא, ואם מפני שברא מזכה אבא וחולקין כבוד לנשמת האב אם הבן עושה מצוה, ומכריזין לפניו ראו שזה ילד וגידל ברא טבא דכוותיה, א"כ למה אמירת קדיש דוקא, והלא מי ימחה בידו ללמוד תורה או להגיד מזמורי תהלים.
ובשגם אשר בעיקר הדברים שכתבתי יש לפקפק, כיון דכיבוד לאב עכו"ם הוא רק כדי שלא יאמרו באנו וכו', ולכן סגי גם בכבוד כזה שבין העכו"ם נוהגים, אבל אמירת קדיש שביניהם לא נהיגי בזה, מה שייך לומר בזה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו'. ולכן כיבוד כזה שאצלם לא נהוג לא שייך לחייבו לגר, ועוד דעיקר מעלת הקדיש שזהו תיקון לנשמת האב, ומי בא בסוד ד' לידע אם לנשמת עכו"ם נמי כן, ואם כי חסידי אוה"ע וגם בינונים יש להם חלק לעוה"ב, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה, מדחז"ל הוציאו רק לבלעם שרשע הוא כמ"ש בסנהדרין (דף קב) מכלל דשארי אוה"ע שאינן רשעים כבלעם יש להם חלק לעוה"ב, אבל אכתי קשה להגיד בזה מהו השארת הנפש ועוה"ב של נכרי.
ולכן לדעתי כל גר שחושש לעשות כדין ולומר קדיש ברבים, יוכל לנהוג ללמוד גם לומר תהלים תחת קדיש, וממ"נ אם למעלה יוצא מזה תיקון לנשמת אביו הרי טוב ובא"ל למודו יהא קודש לו לעצמו, ובדרך הזה יוכל לפעמים להתפלל בפני העמוד וגם לומר קדיש באופן שלא יהא בולט שמחמת אבילותו עושה כן לתקן נשמת אביו הגוי, ויהי' מונע בהנהגה כזאת מדבת רבים שיבואו לידי גיחוך וליצנות, שההפסד יהי' מרובה על השכר, אבל כשהוא לעצמו לא באופן בולט, כדאי מאוד לחזור לומר קדיש וגם ללמוד ולחוש למה שכתבתי כי יש מקום לצדד ולומר שמחויב מדינא, עכ"ל.
העולה מדבריו, שבודאי שיש מצוה של מכבדו במותו, ויש לגר לכבד את אביו הגוי, ויש צד גדול לומר שיש מעלה בקדיש גם לגוי, אלא שאם הדבר יראה תמוה, יכול לעשות דברים אחרים לעילוי נשמתו כגון אמירת תהילים או ללמוד תורה, ובפרט שלא ברור לגמרי שקדיש מתקן גם נשמות של גויים.
ויעוין מה שהעיר על דבריו במשנה הלכות (חי"ט סימן קנה), שאמירת הקדיש לא מועילה לגוי [אכן כאמור הזקן אהרון עצמו הסתפק בסברא זו].
הערות פוסקי זמנינו
עוד יעוין בתשובות והנהגות (ח"ב סימן מג) שגם דן לומר שאמירת קדיש לע"נ דגוי לא שייך, אלא שכתב דמ"מ יש לצדד שאמירת קדיש דבן אינה רק בגדר אמירה לע"נ האב, אלא יסודה לזכות עצמו כשאומר שיתקדש שמיה רבה מקבל עליו שהכל בידי שמים ופטירת אביו היא רצונו ית"ש, ומצפה שיתקדש שמו הגדול שהכל יבינו כן.
וזהו זכות גדול כשמצטער על פטירת אביו ומקבל עליו גזירת מרומים ומתפלל לפניו שיתקדש שמו שהכל יבינו כי הצור תמים פעלו, וזהו זכות לבן וממילא ברא מזכה אבא, ואף לבן נח יש זכות אם בנו נתגייר ומקיים מצוות וכדמוכח מכמה דוכתי, והכא אמירת קדיש גופא הוי כשאר מעשים טובים, וכ"ש לימוד התורה שמועיל לבן וממילא לאב, וכיון שהבן רוצה מאד לומר קדיש אין למחות למונעו, ואף שאין אנו מורים לו לומר, ואדרבה הדבר תמוה לרבים, מ"מ אין בזה איסור שאם מתאמץ דוקא לומר נמנע אותו.
ומעתה כאן שהבן כשמצטער על פטירת אביו הנכרי שילדו, אבל מצדיק דרכי ה' יש לו ע"ז גופא שכר, ואם כן יכול לומר קדיש שעיקרו רק בקשה להקב"ה שיקדש שמו ואין למונעו, רק במקומות שמחלקים הקדישים נראה שחייב לומר באופן שאינו גוזל מאחרים שמחוייבין מדינא לעלוי נשמת אביהם, יעו"ש. ויעוין עוד מש"כ בחשוקי חמד עמ"ס ביצה (דף כט ע"ב) ועמ"ס סנהדרין (דף קד ע"א) ועמ"ס ע"ז (דף כו ע"א ודף סה ע"א).
סיכום:
יש מצוה של הכרת הטוב לאביו הגוי שסייע בעדו, ויכול להתפלל עליו להקל על דינו ולהעלות את נשמתו, ולגבי אמירת קדיש דעת רוב הפוסקים שמותר אם הדבר לא יהיה תמוה בעיני אנשים, ובודאי שיכול ללמוד או לומר תהילים ושאר מעשים טובים לעילוי נשמתו.
