האם לשלוח לעני משלוח מנות שיאכלנו בביתו או להזמינו לאכול בביתו
שאלה:
הרוצה לשלוח משלוח מנות לעני ולשגר לו את כל צרכי סעודתו, ויש לו גם אפשרות להזמינו לביתו, כדי שיאכל אצלו את סעודת פורים, מה יעדיף לעשות?
תשובה:
תנן במסכת ערלה (פ"א מ"ה) ספוק הגפנים אף על פי שהבריכן בארץ מותר, ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר ומקום שכחה רע אסור. כלומר דרך עובדי אדמה שלוקחים זמורה ארוכה מגפן, ומושכים את הזמורה לגפן שבצדה ומרכיבים הזמורה בגפן, זמורה זו המוציאה פירות, פטורה מערלה, כיון שיונקת מהאילן הראשון. ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר, כלומר אם הזמורה שהבריכוה בגפן כחה יפה ויונקת מן הגפן אשר ממנה לוקחה, מותר ופטורה מהערלה, ואם כחה רע ואינה יונקת מהגפן, חייבת בערלה.
ומפרש הירושלמי שאילן בריא שהזמורה חיה מכח הזקינה דברי הכל מותר, ובבריא שאינו חי מן הזקינה דברי הכל אסור, לא נחלקו רבי מאיר וחכמים אלא בסתם, פי' כגון גפן שכוחה רע, ר' מאיר אוסר וחכמים שרו, ושאלו וכיצד ידוע אם הגפן חי מן הזקינה ואם לאו, והשיב ר' ביבי ב"ר חנינא, אם היו העלין הפוכים כלפי הילדה בריא הוא שחי מכח הזקינה, ואם העלין הפוכין כלפי הזקינה בריא הוא שהוא חי מכח הילדה, א"ר יודן סימנא, דאכיל מן חבריה בהית לאיסתכלא ביה. [האוכל מחבירו מתבייש להסתכל עליו].
לאור זאת נראה דאם העני יתבייש, עדיף ליתן לו סעודתו בביתו, ויש להניח בסתמא שיתבייש, אלא אם כן הוא ותיק במצבו, וכבר לא מרגיש בבושתו, או שבעל הבית גברא רבא, ויש להניח שהעני מרוצה יותר לאכול על שלחנו.
והנה בבנין ציון (סימן מד הו"ד במשנ"ב סימן תרצה ס"ק יח) כתב שמדכתיב 'ומשלוח מנות' ולא כתיב לשון נתינה, משמע דבעינן לתת את המנות על ידי שליחות, ויש להסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא על ידי שליח אם יוצא כיון דכתיב ומשלוח, נימא דבעינן דוקא על ידי שליחות.
ולפי מה שכתבנו שיתכן שעדיף לשלוח המנות הביתה לעני, ולא להזמינו לסעודתו, כדי שהעני לא יתבייש, אולי אפשר לומר דלכן כתיב 'ומשלוח מנות', כדי שלכתחילה ישלחו את המנות הביתה לעניים, ולא יזמינו אותם, כדי שלא יתביישו. אולם הבנין ציון לא הבין כדברנו.
