האם מדליקים נרות חנוכה בברכה בתפילת ערבית בציבור באולם?
שאלה:
נשאלתי בחתונה בחנוכה שהתפללו שם מעריב ורצו שחזן ידליק נר חנוכה בברכה.
תשובה:
הוריתי דעתי שאין בזה דין הדלקה בברכה כלל, שעיקר ההדלקה בבית הכנסת היא מחודשת ודנו בה טובא הפוסקים איך מברכין על המנהג והבו דלא לוסיף עלה, ואין לנו אלא מה שמבואר בפוסקים דוקא בבית הכנסת והיינו בציבור קבוע, אבל בציבור שאינו קבוע ונאספים באקראי לא תיקנו הדלקה לברכה, (ושייך בזה כל הטעמים שכ' הראשונים ז"ל להדלקה, ששייכים טפי בבית הכנסת) וכעין זה בברכה מעין שבע דליל שבת שתיקנו לציבור, אינו אלא לציבור קבוע ולא בבית חתנים וכו' דאינו מנין קבוע וכדאיתא בשו"ע ס"ס רס"ח, וכן כאן שעיקר הדלקה מנהג ולא תלוי בתפלה דוקא כלל, אלא בבית הכנסת או מקום קבוע לתפלה נהגו ואין להוסיף עלה.
ולפי זה נראה שחובת הדלקה בבית הכנסת בברכה אינו אלא במקום קבוע לתפלה ולא כשנאספו באקראי, אבל בביאור הגר"א שם בהלכות חנוכה מדמה להלל בליל פסח בבית הכנסת שמברכין והתם המנהג פשוט אף במנין שאינו קבוע, אמנם בהלל דליל פסח יש סוד גדול ואין להקיש ממנהג למנהג, וכוונת הגר"א היא רק דחזינן שמברכין על מנהג ומשו"ה כאן דעיקרה מנהג בעלמא די לנו במה שנהגו וספק לקולא.
לכן נראה שכל ספק בהדלקה בבית הכנסת ראוי להקל ולא לברך, ודי לנו במה שנהגו, אבל אין לנו לשנות ממנהג אבותינו, ואלולא המנהג אמינא לברך על הדלקת נ"ח בבית הכנסת רק תוך חצי שעה, שמעיקר דינא דגמרא הדלקה היא דוקא תוך חצי שעה עד שתכלה רגל מן השוק, רק היום שמדליקין בפנים לאנשי הבית נהגו אף לאחר ולברך, אבל הדלקה שבבית הכנסת ששורשה הוא לקיים כדינא דגמרא שהפרסום לרבים ולא לב"ב לבד, ראוי להדליק בזמן שתיקנו חז"ל כשמדליקין לרבים וכעיקר התקנה, ודעת הגר"א ומהר"ל אפילו בזה"ז דהוא לעיכובא תוך חצי שעה, ועכ"פ בבית הכנסת ראוי לנהוג כן, אבל אין המנהג כמ"ש, רק מאחרים מעריב לפעמים כשעה שעתיים ומדליקין בבית הכנסת בברכה, וצ"ל דס"ל דהיום שאני שעד אז לא כלה עדיין רגל מן השוק.
ולעיל (סימן ש"צ) הבאנו שהיום שיעור כלה רגל מן השוק היינו כחצי שעה אחרי זמן שרוב חנויות סגורות והיינו בשעה שבע וחצי בערב, ולפי זה היכא שנתאספו אחר זמן זה בבית הכנסת כדי להתפלל, הנה לדברינו ראוי למנוע מלברך כיון שעבר הזמן למדליקין כדינא דגמרא, אבל נהגו לברך גם אז וצ"ב, וכן ראיתי בספר נימוקי א"ח שמלמד זכות על אדמורי"ם שהדליקו מאוחר כיון שאז בא קהל גדול ויש יותר פירסומי ניסא ובהכי עדיף טפי אף שמאוחר, עכ"פ היינו הדלקה דיחיד בזה"ז, אבל גם בבית הכנסת נראה להקל, אבל בבית חתונה דהוא עראי אין להקל ובפרט כשמאוחר וכמ"ש.
ונראה שראוי להזהיר לציבור לשמוע ההדלקה בבית הכנסת שיש פירסומי ניסא דרבים, ולכן נהגו להדליק אחרי מנחה שכל הציבור היו שם, משא"כ לפני מעריב יש מאחרים ויפסידו ההדלקה, ואף שלפני שקיעה, כיון שלאחרי פלג המנחה יוצאין בדיעבד עדיף להו, ואצלנו המנהג להדליק לפני מעריב שהזמן לכ"ע, ואמרתי לציבור שראוי לבוא לביהכ"נ ולשמוע הברכות והדלקה שיש בזה מצות פירסומי ניסא למנהגנו, ובע"ש אנו מתפללים מנחה מוקדם מאד ואח"כ מדליקין נ"ח כל אחד בביתו, ועוררתי לציבור שראוי לכולם לבוא, כדי שמיד עם קבלת שבת נדליק נרות בברכה בביהכ"נ אם יש ציבור, ואף שיש באחרונים שמקילין אפילו אין שם עשרה לברך אם אח"כ יבואו העשרה, דבריהם צ"ע טובא שחיובו מצות ציבור, וכמבואר בב"י סי' תרע"א שעיקר המצוה במה שמברכין על ההדלקה בציבור משום במקהלות ברכו אלוקים ע"ש. וקיי"ל דהדלקה עושה מצוה וכן מוכח מנוסח הברכה "להדליק" נ"ח, ולכן בשעה שמדליקין נ"ח בבית הכנסת אם אין ציבור אין ראוי לברך. וכן שמעתי על הגר"ח מבריסק זצ"ל שדרש שיהיו ציבור דוקא להדלקה בבית הכנסת.
