הבן ביקש מאמו בחלום, להשיב את האוזניות לחברת הטיסה
שאלה:
קבלנו מכתב וכדלהלן: בני... ז"ל נפטר לפני כשלש שנים ממחלה קשה כשהיה בן 20. בתקופת מחלתו נסע עם אביו לאוקראינה להתפלל על קברות הצדיקים הטמונים שם.
בטיסה [עם חברת אייר פראנס -Air France ] חולקו אוזניות לשמיעה, וכנראה שהבין שנותנים זאת כמתנה לנוסעים, ולכן הוא הביא את האוזניות הביתה.
לאחרונה חלמתי שאני ובני ז"ל מנהלים דו שיח, שבמהלכו אני משכנעת אותו שמותר לקחת את האוזניות והרבה אנשים לוקחים לעצמם את האוזניות, ובני ז"ל משיב לי, פעמיים, "גזל! גזל! "
בפעם השלישית שאני מנסה לשכנע את בני שמותר לקחת, הוא משיב לי "גזל גמור! גזל גמור! "
וכשאני שואלת אותו "היכן האוזניות? "
הוא מצביע אל המגירה השניה ליד המטה שאני ישנה, ומסמן לי על המקום. ואומר לי אחד מהם פתוח, ואחד מהם סגור, [כלומר שיש שם שתי אוזניות של אותה חברה, אחד מהם עדיין סגור באריזתו, והשני כבר פתוח].
עד כאן החלום.
התעוררתי בבלבול ובבכי השעה היתה 4:30 לפנות בוקר, מקול בכיי התעורר גם בעלי, ספרתי לו על החלום, ואז פתחנו את המגירה עליו הצביע בחלום, ואכן מצאנו שם את האוזניות, כפי שאמר אחד פתוח ואחד סגור.
למחרת בבוקר צלצלתי לחברת "אייר פראנס", ושאלתי אותם האם האוזניות שהם מחלקים לנוסעים הם מתנה, או שצריך להחזיר אותם בתום הטיסה.
נעניתי שהאוזניות שמחולקות בטיסה הן רכוש החברה ואין רשות לקחת אותם.
הפקידה אמרה שמבחינתם אין צורך להשיב את האוזניות, כי האוזניות שלפני כשלש שנים, כבר אינם בשימוש בחברה, כיון שהחליפו את סוג האוזניות.
כעת שאלתי היא, מה הצורה הטובה ביותר להשיב את האוזניות:
א. את הסגור להשיב כמו שהוא, ואת הפתוח שווי ממוני, ועל פי איזה ערך?
ב. את הכל לפי שווי ממוני?
ג. הנהלת החברה נמצאת בחו"ל, האם יש סמכות לפקידה או למנהל פה, לומר שמבחינתם אין צורך להשיב?
תשובה:
ראשית מצאנו סתירה בגמרא, האם לחלום יש ממשות, או שחלומות שוא ידברון, וכבר האריכו האחרונים לחלק מתי יש לסמוך על החלום, ומתי אין צריך לסמוך, על כל פנים בעניננו שאתם יודעים שהאוזניות אינם שייכים לכם, וניכרים הדברים שהחלום הוא אמיתי, שהרי קמתם בבוקר ומצאתם את האוזניות במקום שהוא רמז לכם בחלום, אם כן יש להסתכל על החלום כדבר אמיתי.
וצריך לדעת, שיש הרבה אנשים של"ע לקחו דברים שאינם שייכים להם, ומתענים מאד בשמים על כך, ובעוד שעל עבירות שבין אדם למקום, מועיל הזיכוך של הנשמה בשמים, אבל על גזל ממון, וכדו' אין מועיל כלום, רק השבת הגזילה, ומכל מקום לא כל אדם זוכה להגיע בחלום ולבקש שיחזירו את הממון שלקח שלא כדין, ורק מי שהיה נזהר בכל ימיו על גזל, ונכשל בגזל בשוגג, רק אלו זוכים לבוא בחלום לקרוביהם ולבקש מהם להשיב את הגזל.
וכעת נבא להשיב, אם יש בזה חיוב השבה, שהרי לכאורה חברת 'אייר פראנס' היא חברה שבעליה הם נכרים.
והנה כתב הרמב"ם (גזלה ואבדה פ"א ה"ב) אסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר, עכ"ל.
ובש"ך (חו"מ סימן שמח סק"ב) הקשה לאור זאת על דברי הרמ"א (אבה"ע סימן כח ס"א) קדשה בגזל או גניבת עובדי כוכבים, הוי מקודשת, דהא אינה צריכה להחזיר רק מכח קידוש השם. והרי מדברי הרמב"ם והשו"ע (חו"מ סימן שמח ס"א) משמע שאסור לגזלו מדאורייתא.
ובאחרונים מצאנו כמה תשובות לתרץ דברי הרמ"א מהשגת הש"ך.
בנודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סימן פא) השיב ב' תשובות, א. מה שכתב הרמב"ם שיש מצות השבה גם בעכו"ם הוא מדרבנן, אבל מדאורייתא אסור לגזול, ואם גזל צריך לחזור בתשובה, אבל אין מצות השבה. ב. שכל מה שצריך להחזיר הוא רק כשהגזל עדיין בעין, משום דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני, וא"כ לא קנה הגזל כלל, וכל זמן שהוא בידו אם אינו מחזיר גוזל מחדש, אבל אם כבר אכל הגזל, ודאי שאינו חייב לשלם ממון אחר ומה דהוה הוה.
וכעין דבריו כתב גם בחזו"א (ב"ק סימן טו סק"מ) וז"ל: שאין חיוב השבה בעכו"ם, אבל כל זמן שהגזילה היא בעין, היא של העכו"ם ואם הוא מחזיק בה הוא גוזלה בכל שעה, אבל אם גומר בדעתו שלא להחזיק בה עוד, ואם יבוא העכו"ם ויטלה לא ימחה בידו, אינו חייב לטרוח בה להשיבה, ואפשר דצריך להודיע לנכרי שיכול ליטלה, ומכל מקום יאוש מהני, דהוי כיאוש דאבידה כיון שאינו חייב בהשבתה.
ובנתיבות המשפט (סימן שמח סק"א) כתב, שגם בישראל אילו לא היה כתוב 'והשיב', היינו אומרים, דאיסורא דעבד עבד ובהשבה אינו חייב, רק דבישראל רחמנא נתקיה לעשה דוהשיב את הגזילה, אבל בגוי לא מצינו דחייביה רחמנא בהשבה לגוי, והשבה לגוי אינה אלא משום קידוש השם.
על כל פנים בעניננו למרות שהחברה היא של נכרים, מכל מקום, כל זמן שהאוזניות בעין צריך להשיבם לנכרי, וכמו שכתב הרמב"ם, או משום שכל רגע נחשב לגוזל מחדש, או לשיטת הנתיבות משום קידוש השם, על כל פנים לכו"ע צריך להשיב את הגזל לנכרי.
ואין צריך להשיב שוויות ממונית, אלא צריך להשיב להם את האוזניות כמו שהם, בין פתוח ובין סגור, שבנכרי אין מצות השבה של שוויות, אלא רק את הגזילה בעין.
ונראה שלפקיד יש סמכות למחול, שעל מנת כן החברה שמה אותו, שהרי המנהלים הבכירים אינם יכולים לטפל בכל הדברים הקטנים, ונותנים סמכות לפקידים למחול על דברים קטנים.
לסיכום:
לכל הפוסקים יש להשיב את האוזניות כשהם בעין, או מדאורייתא, או מדרבנן, או משום קידוש השם, אם הפקיד מוחל, יש להם סמכות ואין צריך להשיב.
