הדליק נרות חנוכה ולאחר חמש דקות החנוכיה נפלה והתנפצה
שאלה:
מעשה באחד שתלה את בית חנוכיה על מסמר, בפתח ביתו מול רשות הרבים, והדליק בו נר ראשון של חנוכה, לאחר חמש דקות החנוכיה נפלה מהמסמר, והנרות נכבו, ושואל האם צריך לחזור ולהדליקם, והאם יברך שוב את הברכות?
כעין מעשה זה אירע לאחד שחיבר את הבית עם החנוכיה באזיקונים, וביום הראשון החנוכיה דלקה כמה שעות, אך ביום השני, מרוב החום של הנרות, האזיקונים נמסו, והחנוכיה נפלה, ושאל האם ידליק שוב, והאם צריך לברך?
תשובה:
לכאורה הוה כהדליק את החנוכיה במקום שיש רוח מצויה, שהנרות יכבו, שהרי התברר למפרע, שאין המסמר והאזיקונים יכולים להחזיק את בית החנוכיה. ומ"מ לגבי ברכה אין צריך לברך, משתי סיבות:
א. שאפילו אם הדליק כשלא היה בו כשיעור שידלק חצי שעה, אין צריך לברך, שאע"פ שכתב השו"ע (סימן תרעה ס"ב) שלא יצא ידי חובתו. מ"מ כתב המשנ"ב (סק"ח) שצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה, אבל לא יברך.
ב. שאם הדליק נרות ושם שמן כשיעור חצי שעה, והניחו במקום שיש רוח מצויה, והנרות כבו שצריך לחזור ולהדליק, מ"מ אינו צריך לחזור ולברך, כמבואר במשנ"ב (סימן תרעג ס"ק כה). והטעם כתב השער הציון (סק"ל) בשם הפמ"ג שהוי כמדליק בשמנים ופתילות שאין האור נמשך אחריהם, שכשרים לנר חנוכה, כמבואר בשו"ע (שם ס"א), והטעם שכשרים כתב המשנ"ב (סק"א) שאע"פ שבשבת אסור להדליקם, מ"מ בנר חנוכה כשרים, כיון שכבתה אין זקוק לה. וכיון שהדליק נעשה זכר לנס ונגמרה המצוה. והסבר לזה, כיון שאין ודאות שהנרות יכבו. והוא הדין ברוח מצויה, כיון שאין ודאות שהרוח תכבם, ויתכן שידלקו חצי שעה, אף שחייב לחזור ולהדליק, מ"מ אין צריך לברך.
אך יתכן שבמקרה השני שהאזיקונים נמסו מפני החום ביום השני, יתכן שאף אינו חייב לחזור ולהדליק, והטעם שהרי נתברר שהאזיקונים אינם נמסים בחום של נר אחד, אלא בחום של שני נרות, וא"כ בעת שהדליק את הנר הראשון קיים המצוה, ורק לאחר שהדליק את הנר השני, אז אינו יכול להחזיק. אך יתכן לומר שכיון שהוא רוצה להדליק את הנר השני, הוי כיודע שיבא רוח מצויה, ויכבה את הנרות ויפלו, ולכן אולי צריך לחזור ולהדליק.
