החתן הצהיר 'לא השתמשתי בחליפה', והמוכר מצא כסף בכיס
שאלה:
מעשה בחתן בשם ראובן, שנכנס לחנות לחליפות יוקרה שבבעלות שמעון, וביקש לרכוש חליפה נאה לרגל חתונתו. שמעון הציג בפניו חליפה יוקרתית, ולאחר היסוסים רבים, ראובן אמר שמוכן לקנותה, אך התנה את קנייתו: "עדיין איני בטוח שאשתמש בחליפה. אני מוכן לשלם, רק בתנאי שבמידה ואתחרט, אוכל להשיב לך את החליפה ולקבל בחזרה את כספי". שמעון הסכים, אך הדגיש: "במידה ותשתמש בחליפה, בשום אופן לא אסכים לקבלה בחזרה! ".
ראובן שילם לשמעון, וקיבל לידיו את החליפה. למחרת החתונה, חוזר ראובן אל חנות החליפות, ופונה אל שמעון: "ראה נא, לבסוף החלטתי, שהחליפה לא כל כך מתאימה לי ולכן ברצוני להחזירה. הנה היא לפניך, והשב נא לי את כספי".
"אתה בטוח שלא לבשת את החליפה? ", שאל שמעון בנימה חשדנית, והוסיף: "כפי שראית בשלט החנות, אנו עוסקים הן במכירה והן בהשכרה, ואם השתמשת בחליפה ואינך רוצה לרוכשה, תוכל להסתפק בתשלום 600 שקלים עבור שכירות החליפה לערב, ואת שאר התשלום אשיב לך... ".
"ידידי היקר - השיב ראובן - יאמין לי כבודו, לא השתמשתי בה כלל ועיקר! ". ובכן, שמעון השיב לראובן את כספו, וקיבל לידיו את החליפה בחזרה.
ראובן חלף הלך לו, וכששמעון עמד לסדר את החליפה ולהשיבה למקומה, לפתע הוא חש במשהו מרשרש בכיס החליפה הפנימי, הוא הכניס את ידו לכיס, ומצא בו מעטפה, ועל גבה נרשם: "לאחייני החתן המפואר, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, ראובן נ"י... בברכת שמח תשמח רעים האהובים, דודך שלמה". שמעון פותח את המעטפה, ומגלה בה, לא פחות מאשר 600 שקלים מזומנים!
עכשיו מגיע שמעון ומבקש לשאול, האם מותר לו להניח, שראובן אכן השתמש בחליפה ולבשה בחתונתו, כפי שמעידה הִמצאות המעטפה בכיס החליפה, וממילא הוא יכול לעכב את הכסף כתשלום עבור שכירות החליפה, או שמא עליו להשיב את האבידה לבעליה?
תשובה:
הדין הוא, שגמל האוחר (- מתפרע) בין הגמלים, ונמצא גמל הרוג בצידו, אין אומרים בידוע שזה (הגמל שהתפרע) הרגו (ויצטרך בעליו לשלם לבעל הגמל ההרוג), עד שיראוהו עדים כשרים (כמבואר בב"ב דף צג ע"א, ובשו"ע חו"מ סי' תח ס"ב). וזאת משום שבידינו כלל גדול בדין "המוציא מחבירו עליו הראיה" (ב"ק דף מו ע"א).
והיה מקום לומר, שגם בענייננו לא יהיה ניתן לגבות מהחתן את דמי השכירות, כל עוד אין לפנינו ראיה גמורה שהשתמש בחליפה.
אכן, נראה שאין לדון מדין 'גמל האוחר' לנידון דנן, כי שם לא ראינו את הגמל המתפרע הורג את הגמל, אלא שרק עמד לצידו, וזה עדיין לא מספיק בכדי להוציא ממון; אך בנידוננו אין מדובר ב'אומדנא' או הסתברות בעלמא, אלא קיימת לפנינו 'אנן סהדי' שהחתן אכן לבש את החליפה בחתונתו, שאם לא כן, כיצד הגיעה לכאן המעטפה?! ולא מסתבר כלל לחשוש שמא החתן החליט להטמין את המעטפה דווקא בכיס החליפה שעמד להשיבה לחנות.
אמנם, נאמר בערוך השולחן (חו"מ סי' ד ס"ב): "אם כבר נתחייב אדם לחבירו ממון ממקום אחר, מפני איזו גזילה, או פיקדון או חוב או שכירות, וכיוצא בזה - אין לו רשות לעשות דין לעצמו ולחטוף מהחייב לו ממון בעד (הסכום) המגיעו, אלא יתבענו בבית דין". אולם בנידוננו שמעון לא חוטף מראובן, אלא ראובן עצמו 'מסר' את הממון שחייב לידי שמעון, וכל ששמעון עושה הוא שמשאיר אצלו את הממון השייך לו ומן הסתם שלא יצליח להוציאו מראובן בשום דרך אחרת.
ויעויין עוד ברב פעלים (ח"ג חו"מ סי' ה) שדן אודות אדם אלים שגזל ממון לחבירו, ולאחר זמן נזדמן ממונו של הגזלן לידי הנגזל ואם ישאיר את הכסף אצלו, לא ירגיש בכך הגזלן כלל. ובא הנגזל לפני ה'בן איש חי' ושאל, האם מותר לו לעכב את הממון בעד מה שגזל ממנו חבירו?
השיב הבן איש חי: אם הגזלן גברא אלמא (אדם אלים), שאי אפשר להוציא בלעו מפיו בגלוי, או שיש סיבה אחרת שאי אפשר לנגזל לעשות דין לעצמו בגלוי - יוכל להציל בסתר את המעות שנגזלו ממנו והגיעו כעת לידיו, יעו"ש. ונראה שכך גם ניתן להורות בנידון שאלתנו.
לסיכום:
שמעון רשאי להשאיר את הכסף שהגיע לידיו מראובן.
