העשיר תבע פיצוי על ההפסד שנגרם לו מחמת ה'מיסוך' שהותקן בבית הכנסת
שאלה:
בבית כנסת מסויים, עניין צלצולי ודיבורי הטלפונים הניידים היה פרוץ מאוד, ורבים מהמתפללים נכנסו למקום עם מכשירים דלוקים שגרמו לטרדה ובלבול במהלך התפילה.
הדבר מאוד חרה לאחד המתפללים, עד שביום מן הימים החליט להתקין בחשאי מכשיר 'מיסוך' המנטרל את אפשרות הקליטה של המכשירים הניידים בהיכל המקדש מעטי.
והנה, איש עסקים נכבד בשם שמעון, שהה בבית הכנסת לאחר התפילה ולמד שם לעצמו את הדף היומי, והדליק את הפלאפון [על רטט] כדי שאם יקבל שיחה חשובה יוכל לצאת מבית המדרש ולענות, לאחר גמר הלימוד שלף את המכשיר הפלאפון, ונדהם לגלות שרשום על הצג: 'עשר שיחות שלא נענו'! השיחות התקבלו מאת ה'ברוקר'. בשיחה האחרונה הושארה הודעה מוקלטת: 'ניסיתי להשיג אותך בדחיפות, כי המניות שלך החלו לצנוח במהירות ועמדו לפני התרסקות... אך לצערי זה כבר מאוחר מדי...'.
התברר ששמעון הפסיד ממון רב, וכעת הוא בא ותובע את ראובן לפצות אותו על ההפסד הגדול שנגרם לו מחמת התקנת המכשיר על ידו. ראובן הצטדק לעומתו 'נהגתי כפי הדין, בגין הזלזול הנורא בבית אלוקינו', והוסיף לצטט את דברי הטורי זהב (או"ח סימן נה סק"ד): 'השוטים הללו, שעושים איסור בהפסקת שיחה בטילה בתפילה, גדול עוונם מאוד! ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה אלא אם כן אין מניין זולתם'!
אבל האיש עסקים עונה אתה צודק, אבל אני כבר גמרתי את התפילה, ושהיתי בבית הכנסת עוד כשעה ללמוד דף היומי, ואז פתחתי את הפלאפון כדין, ובגללך ניזוקתי קשות. ונשאלת השאלה: עם מי הדין?
תשובה:
הדבר ברור שלכתחילה ראובן היה צריך לפנות למרא דאתרא במקום, ולקבל ממנו הסכמה להתקנת המכשיר, ולמרא דאתרא יש את הזכות להתקין מכשיר שכזה, וכעין המבואר בשו"ע (חו"מ סימן ב ס"א): "כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות, ושהוא צורך שעה, היו דנין בין מיתה בין ממון, בין כל דיני עונש".
ועתה שראובן לא התייעץ תחילה עם המרא דאתרא [או עם הגבאים, במקרה שאין במקום רב], ואף לא הודיע למתפללים וללומדים אודות ההתקנה, [ולכל הפחות היה לו להציב שלט המודיע אודות התקנת המכשיר], הרי שהוא נחשב קצת כעושה דבר שאינו הגון, שכן היה עליו להעלות על דעתו שמא מאן דהוא צריך לקבל שיחה דחופה, לאחר התפילהיא, באופן שהמכשיר נמצא במצב 'רטט', [כמובן שידבר רק מחוץ לבית הכנסת].
ויתירה מזו, יתכן שמגיע לכאן רופא או איש הצלה, שעלול לקבל שיחה דחופה כדי להחיש עזרה והצלה ליהודי הנתון בסכנה, וכן יתכן שישנו מתפלל שאשתו צריכה ללדת, והוסכם ביניהם שאם יתקפוה צירים, תטלפן אליו [כשהמכשיר במצב רטט] ויבוא.
ומשפשע קצת ראובן, נראה שיש לחייבו לפצות את שמעון, אך רק מדיני שמים, כי ההיזק נעשה בדרך של גרמא בעלמא. ואמנם מבואר במאירי (ב"ק דף נו ע"א), שהחיוב לשלם בדיני שמים עבור נזקי גרמא הוא רק כאשר עושה הגרמא התכוון להזיק, או שפשע במעשיו אפילו אם לא התכוון להזיק, אבל אם לא התכוון להזיק כלל, למרות שנגרם לבסוף נזק מחמת מעשיו פטור אפילו בדיני שמים.
מכל מקום בעניננו, ראובן נחשב כאחד ש'מתכוון להזיק', כיון שנטרול השיחות הוא מעשה שעלול לגרום לנזקים, כפי שאכן אירע לבסוף. ומה שטעה לחשוב שמותר [או מצוה] להזיק ע"י חסימת הקליטה, אינו מועיל שלא להחשיבו ל'מזיק', כי למעשה היה מותר לשמעון [או לכל מתפלל אחר] להפסיק ולענות לשיחה דחופה, במקום שניתן להפסיק בדיבור לצורך גדול.
לסיכום: ראובן היה צריך להתייעץ וליטול רשות מהמרא דאתרא לפני התקנת המכשיר. ומשלא עשה כן, מדיני שמים צריך לפצות את שמעון על ההפסד שנגרם לו.
