זקן ואינה לפי כבודו בביקור חולים
במס' נדרים (ל"ט ע"ב) מבואר דמצות בקור חולים "אפילו גדול אצל קטן", ויש לעמוד על החידוש בהלכה זו, דמה בין גדול לקטן במצות בקו"ח, וכתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"ג ס"ג בהג"ה) דרבותא אשמעינן דהו"א דכשם שזקן ואינה לפי כבודו פטור ממצות השבת אבידה, ה"נ נימא בגדול המבקר את הקטן שגם זה אינו לפי כבודו ויפטר ממצוה זו, קמ"ל שאין פטור של אינו לפי כבודו נוהג במצות בקו"ח.
ויש לעיין למה באמת אין בזה פטור, ובשיטה מקובצת (מס' נדרים שם) וכ"ה בפרישה (יו"ד סי' של"ה) כתבו שזה נלמד ממה שהקב"ה בעצמו בא לבקר את אברהם, וע"כ שאין פטור של זקן ואינו לפי כבודו במצות בקו"ח.
ונראה עוד בזה, דהנה בחכמת שלמה להגר"ש קלוגר זצ"ל (חו"מ סי' תכ"ה) כתב לחדש, דזקן ואינה לפי כבודו שרואה את חבירו טובע בנהר פטור מלהצילו, וייסד את דבריו ע"ד הגמ' בסנהדרין (ע"ג ע"א) שם ילפינן דין השבת הנפש מקראי דהשבת אבידה, "אבידת גופו מנין, ת"ל והשבותו לו", ולכן יש לדמות את הלכותיהן וכשם שבדין השבת ממון פטור זקן ואלפ"כ כך הוא פטור בדין השבת נפש, וכבר דנו בארוכה בחידוש זה (ועיין במנחת אשר ויקרא סימן מ"ד שם הארכתי לפקפק בדבריו), ואחת הקושיות שכבר הקשו האחרונים על דברי הגרש"ק מהמבואר בב"מ (ל' ע"ב) בגדר זקן ואינה לפי כבודו דכל שבשלו מציל חייב הוא להציל אף בשל חבירו וזה אבן הבוחן בהלכה זו, וא"כ בהצלת הנפש דכל אשר לו יתן בעד נפשו, וכיון דכל הכבוד שבעולם לא היה נחשב לכלום בעיניו כדי למלט נפשו אין בו כלל פטור דזקן ואלפ"כ. וכמו כן מסתבר לגבי בקור חולים דכיון דהיה מוחל על כבודו כדי לסעד נפשו חייב לעשות כן אף לחבירו. ובר מן דין נראה דבמעשה מצוה ממש לא שייך לומר אינו לפי כבודו דזה כבודו ותפארתו כמו שכתב בביאור הלכה (סוף סי' ר"נ) ולכן בהצלת הנפש או בקור חולים דניכר שהם מצוה לא שייך פטור זה משא"כ בהשבת אבידה. (ועיין עוד בזה באגרות משה יו"ד ח"א סימן רכ"ב). אמנם בגוף הדרשה הנ"ל אפשר דכונתו אפילו גדול אצל קטן שלא הביא ב' שערות או לא הגיע לגיל המצוות, וצ"ע.
