חוזה שכירות לפטור חששות של תשלום חשבונות שאינם על שם השוכר
שאלה:
אדם ששוכר דירה, בדרך כלל אינו מעביר את חשבונות החשמל, המים, הגז והטלפון על שמו, והם נשארים על שם בעל הבית. אף מצוי שהחשבון רשום על שם בעלים או שוכרים קודמים. מעתה עלינו לדעת מה דינם אם קורה והשוכר משלם את החשבונות באיחור, והוא מתחייב ברבית פיגורים, איך ישלם השוכר את הרבית שבעל הבית או שוכר קודם התחייב. והדבר גם נוגע למי שקנה דירה והחשבונות עדיין על שם הבעלים הקודמים.
תשובה:
א. כשאין לחברה היתר עיסקא כדין - בכל מקרה יש איסור לשלם את הרבית. ועיין בזה בספר רבית הלכה למעשה (פי"ז סעי' מו - נא).
ב. כשיש לחברה היתר עיסקא כדין, והחשבון רשום על שמו - מותר לו לשלם את הרבית, ויש לו לחתום על שטר היתר עיסקא המקשר אותו עם החברה בהיתר עיסקא, כגון בבית ההוראה לעניני רבית וכדו'.
גם בכה"ג יש מן ההידור שלא להזדקק לזה ולשלם את החשבונות בזמן.
ג. כשיש לחברה הית"ע כדין, והחשבון רשום על שם בעל הבית – בחוזה שעושה עם בעל הבית יוסיפו שכל החוזה הוא על פי הית"ע [ובלא"ה מצוי חששות של רבית בחוזה, וממילא בכל חוזה צריך להוסיף שהוא עפ"י הית"ע]. ואם אינו מפורט בחוזה שעל השוכר לשלם את תשלומי החשבונות, יכתבו שכל התחייבויות ממוניות שבין הצדדים הקשורים לדירה זו יהיו על פי הית"ע.
ד. כשיש לחברה הית"ע כדין, והחשבון רשום על שם אדם שלישי – יוסיף בחוזה שהשוכר קונה מהמשכיר את הדבר ההוא [כגון החשמל, המים, הגז, השימוש בטלפון], ואז מהני ההית"ע שבחוזה גם לזה. [והמשכיר יעשה הית"ע עם מי שהחשבון רשום על שמו].
ה. כדי למנוע בעיות עתידיים כאשר החשבונות נשארים על שם בעלים או שוכרים קודמים – יוסיפו בכל חוזה מכר או שכירות של דירה ש'כל התחייבויות ממוניות שבין הצדדים [אף העתידיים] הקשורים לדירה זו, יהיו על פי היתר עיסקא ברית פנחס'.
סברת הדברים:
א. החברות המספקים דברים חיוניים לבית כגון חשמל, מים, גז, קו טלפון וכדו', כאשר מאחרים לשלם להם הרי הם גובים 'רבית פיגורים וקנסות' והוא רבית האסור. ואף שהוא חוב מחמת מקח ומותר לחייב עליו קנס כמבואר בשו"ע (סי' קעז סעי' יד ויח) זהו רק בקנס חד פעמי אך כאן הם מחייבים קנס המתרבה שהרי על כל יום שמאחר נוסף לו עוד רבית, ובקנס המתרבה אין היתר בחוב מחמת מקח כמבואר בשו"ע (שם סעי' טז), ויש שיטות שהוא אסור מן התורה[1].
ב. ברוך השם הרבה מן החברות כבר יש להם היתר עיסקא, ובחברות כאלו החברה נהיית שותפה בנכסי בעל הבית והרביות שהם מבקשים מתפרש כרווחים עבור השקעתם בנכסי בעל הבית.
ולרווחא דמילתא גם בעלי הבית חותמים על היתר עיסקא שע"י בית ההוראה וכדו', בו הם מצהירים שגם הם רוצים להתקשר עם החברות על פי היתר עיסקא, ונכנסים למאגר של אנשים וחברות שעסקיהם והתחייבויות ממוניות שביניהם הם על פי היתר עיסקא.
ג. אלא שבהרבה מקרים בעל הבית משכיר את דירתו לשוכר, והשוכר הוא אחראי לשלם את החשבונות, שהרי החשבונות מגיעים אליו וגם הוא המשתמש בחשמל וכו'. ואם קורה והשוכר איחר לשלם והחשבון חוייב ברבית, מתעוררת כאן בעיה של רבית, כי מאחר שהחשבון על שם בעל הבית, הוא זה שהתחייב כלפי החברה, וההיתר עיסקא של החברה הוא מועיל לבעל הבית שמותר לו לשלם את הרבית.
אך בנוסף לכך יש כאן עוד התחייבות מהשוכר לבעל הבית, שהשוכר משתמש בשירותים השייכים לבעה"ב והוא מחוייב לשלם לו את החשבונות, ומסוכם ביניהם שהשוכר ישלם ישירות לחברה ובזה שמשלם את החוב של בעה"ב לחברה הרי הוא פורע את חובו לבעה"ב. ואם השוכר מאחר לשלם את החשבונות, החברה מחייבת את בעה"ב רביות עפ"י הית"ע, וכשהשוכר משלם את הרביות הללו, הרי הוא משלם לבעה"ב יותר ממה שהתחייב מתחילה עבור השימוש בשירותים, והרי זה רבית. ואף שהשוכר הוא זה שגרם הוצאה זו לבעה"ב, מבואר בט"ז (סי' קע סק"ג) שאין ללוה לשלם את ההוצאות שיש למלוה אם הם הוצאות של רבית ואף לא הוצאות שעפ"י הית"ע.
ולכן יש לכל משכיר ושוכר לדאוג שבחוזה שביניהם יהיה כתוב שהוא על פי הית"ע. ובלאו הכי על פי רוב מצויים חששות של רבית בחוזה שכירות ויש לעשותו עפ"י הית"ע. אולם זה יעזור כשמפורט בחוזה שעל השוכר לשלם את החשבונות, אך אם זה לא כתוב בחוזה, יש לכתוב שכל התחייבויות ממוניות שבין הצדדים הקשורים לדירה זו יהיו על פי הית"ע ברית פנחס.
ד. במקרה שהחשבונות רשומים על שם אדם שלישי, כמו שמצוי פעמים שחלק מן החשבונות עדיין רשומים על שם בעליו הקודמים של הדירה או על שם שוכר קודם, ואז נמצא שמי שמקבל את החשמל וכדו' מן החברה הוא האדם השלישי והוא זה שחייב לחברה, והאדם השוכר בעצם משתמש בשלו וחייב לו, וא"כ לא יעזור מה שהשוכר עושה היתר עיסקא עם המשכיר.
ולזה יעזור שהשוכר ידאג שיוסיפו בחוזה שהוא קונה את כל השימושים של הדירה כולל חשמל מים גז וטלפון מאת המשכיר [עכ"פ אותם דברים הרשומים על שם אדם שלישי], והתשלום הוא מה שהוא ישלם עבור הדברים לחברה. ומעתה יועיל ההיתר עיסקא שעושה עם המשכיר עבור תשלומים אלו [כשיש לשוכר נכס אחר או עסק].ּ
והיינו באופן שיש רשות לבעה"ב להשתמש בשירותים אלו, ואז גם יכול למכור אותם לשוכר שלו. ובאופן שאין לו רשות שימוש, וכגון שהשוכר הקודם שהחשבונות רשומים על שמו אינו מסכים שישאירו את החשבון על שמו, י"ל שמוטל על שוכר החדש להעביר את החשבון על שמו כי הוא המשתמש בשירותים, ונמצא שמשתמש בשירותים השייכים לשוכר הראשון ללא רשות והרי יש כאן גניבה, ובגניבה אנו נוקטים שאין איסור רבית להוסיף על הגניבה. [ובדר"כ השוכר מעביר את החשבונות על שמו, שכן הדרך שכל שוכר מעביר אותם על שמו, ואף אם תמצא לומר שעל בעה"ב מוטל להעביר את החשבונות על שמו, והוא זה שגונב מן השוכר הראשון, סוף סוף השוכר החדש משתמש בדבר גנוב, והוא זה שעושה את מעשה הגניבה, ובמעשה גניבה אין איסור רבית].
אמנם נראה שמעתה בעל הדירה יצטרך הית"ע עם מי שרשום על שמו, ואף שהשוכר משלם זאת ולא בעל הדירה נמצא שאינו מיד לוה ליד מלוה, אין זה היתר, מאחר שהשוכר משלם זאת מחמת חיובו לבעל הדירה נמצא התוספת רבית משולם ע"י בא כוחו של בעל הדירה והוא כמו שהוא משלם זאת למי שרשום על שמו, וצריך לעשות היתר עיסקא ביניהם.
ה. ולכן כדי שבעתיד לא יגיעו לחששות כאלו, יש להציע להוסיף בכל חוזה של מכירת דירה או השכרת דירה, שכל התחייבויות ממוניות שבין הצדדים [אף העתידיים] הקשורים לדירה זו, יהיו על פי היתר עיסקא ברית פנחס. ועי"ז לא תהיה בעיה במקרה שהחשבונות יישארו על שם השוכר או הבעלים הקודמים, כי אף אם מי שהחשבון רשום על שמו יתן רשות להשתמש בשירותים שהוא מקבל, החוב כלפיו יהיה עפ"י הית"ע.
[1] שו"ע הרב סעי' מח.
