טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו כשיש כלי היתר
במשנ"ב (סי' ש"ח סקי"ב) חידש דהא דמותר ליטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו היינו כשאין לו כלי היתר, אבל אם יש לו כלי היתר אין לו להשתמש בכלי איסור. ובשעה"צ כאן הביא הוכחה לדבריו מהא דאמרו בגמ' שבת (קכד א) דמקלות דקים וחלקים היו בעזרה שעליהם תולין את קרבן פסח כדי להפשיטו, ובע"פ שחל בשבת לא היו משתמשים בהם אף שאינם מוקצה כיון שאפשר להפשיט הקרבן בלי להשתמש במקלות, וא"כ כ"ש כלי שמלאכתו לאיסור שאין להשתמש בו אם אפשר לו באופן אחר.
והנה לפי"ד המשנ"ב נמצא דהיתר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצו"ג ומקומו הוא בגדר "דחויה", והיינו שמשום שיש לו צורך להשתמש בכלי איסור לגופו או מקומו מתירים את טלטול המוקצה, ולכן אם יש לו כלי היתר שאינו צריך להשתמש בכלי איסור לא נדחה האיסור מוקצה. וצ"ע דבמג"א (סי' ש"ח סק"ה) כתב דאם יש לו כלי שמלאכתו לאיסור ומונח בחמה וחושש שיפסד, מותר להערים להשתמש בו בבית ועי"כ מטלטלו מחמה לצל, והוכיח כן מגמ' שבת ומירושלמי. ומבואר דאף שאינו צריך את ההשתמשות בכלי, וכל כולו מה שמשתמש בו הוא רק כדי להתיר טלטולו, מ"מ מותר להשתמש בו כדי לטלטלו. וע"כ שמבו' כאן דמה שהתירו לטלטל כלי שמלל"א לצורך גופו ומקומו אינו משום ש"צריך" השתמשות בגופו או מקומו, אלא הוא בגדר "הותרה", והיינו דכל טלטול שהוא להשתמשות בגופו או מקומו אינו בכלל האיסור ולא נפק"מ לן אם הוא צריך את השתמשות או אינו צריך, שבכל גוונא מותר אף שאינו צריך, וא"כ לכאו' ה"ה כשיש לו כלי היתר ואינו צריך להשתמש דוקא בכלי האיסור, מ"מ כיון שלאו משום הצורך להשתמש בכלי האיסור נדחה האיסור, אלא שטלטול שהוא להשתמשות אינו בכלל האיסור, א"כ ה"ה דאף כשיש לו כלי היתר נמי שרינן לטלטל הכלי שמלל"א להשתמשות בגופו.
והוכחת המשנ"ב מהא דלא שרינן להשתמש במקלות כשאפשר בלא מקלות, יש ליישב דהנה בגמ' שבת (קכב א) איתא דרק כלי שמלל"א מותר לצו"ג אבל בקעת שעומד להסקה אינו כלי ואסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו. וטעם הדבר דבקעת אינו כלי נאמרו בזה שני פירושים, או משום דכל דלא נעשה בידי אדם לתשמיש אינו בגדר כלי, או משום שתשמישו הוא כילויו וגדר כלי הוא דוקא בדבר שחוזר ומשתמש בו, (ונ"מ לענין משחת נעליים וכיו"ב שנעשה ביד"א לתשמישו ומאידך גיסא תשמישו הוא כילויו אי הוי כלי או לא). ולפי הביאור השני יש ליישב הוכחת המשנ"ב דהמקלות שהיו מביאים להפשיט עליהם הק"פ היו משתמשים בהם פ"א בלבד, (שכל שנה ושנה היו מביאים מקלות חדשים ולא היו מצניעים אותם במקדש לצורך שאר שנים), וע"כ לא היה בגדר כלי, וכיון שאינו כלי לכן החמירו חז"ל דאף אם אינו מוקצה מ"מ אם אפשר לו בלא"ה לא ישתמש בו, אבל בדבר שהוא כלי מתירין להשתמש בו אף שמלאכתו לאיסור ואפשר לו בלא"ה.
