לומד עם בנו כדי שהאבא ידאג לו הלואה לצורכי נשואין מהסבא
שאלה:
אברך רוצה לקבל הלואה גדולה מגביר פלוני שבקהילתו, לצורך נשואי בנו, כדי לקבל את ההלואה התנדב ללמוד עם נכדו של הגביר חינם אין כסף, ובתמורה לזה הוא מבקש מאביו של הבחור, בנו של הגביר, שיבקש עבורו מאביו הלואה גדולה.
ושאלתו בפיו האם יש בזה איסור רבית, שהרי לומד עם הנכד בחינם כדי לקבל הלואה.
תשובה:
אין בזה איסור, ומותר לעשות כן לכתחילה.
וכל זה באופן שהסבא אינו מספק בדרך כלל את צורכי הבן והנכד, אבל אם הסבא מספק את כל צורכי הבן וכן את השכר לימוד של בניו, יש לדון בזה ומסתבר לאיסור.
וההיתר האמור הוא רק באופן שהסבא מלוה ישירות לאברך, והבן רק דואג שיסכים להלוות, אבל אם הסבא נותן את הכסף לבן שילונו לאברך, והאברך חייב לשלם לבן ולא לסבא, יש בזה איסור, דנמצא שעושה טובה לאבי הבן שהוא המלוה.
סברת הדברים:
איסור רבית הוא רק כשנותן הרבית למלוה, אבל אם משלם כסף לאדם שלישי כדי שיפעול אצל המלוה להלוות לו כסף אין בזה איסור, וכמו שנפסק בשו"ע (סי' קס סעי' טז) שמותר לומר לחבירו הילך זוז ואמור לפלוני שילוני, ובתנאי שאדם השלישי לא יתן מכסף זה למלוה.
וכן הוא בנידון דידן דאף שמרויח כסף לאביו של הבחור ע"י שלומד עם בנו בחינם, ונמצא שהאב מרויח כסף, הרי האב אינו מלוה לו כסף, אלא משתדל אצל הסבא שיתן לו הלואה, ונמצא שהלימוד עם הבן הוא כדי שהאבא ידאג לו להלואה מהסבא, והרי האבא אינו נותן מזה לסבא כלום, ולכן אין בזה איסור.
אלא שיש לדון מצד אחר, דהרי מבואר בשו"ע (סי' קס סעי' י) שאסור ללמוד עם בן המלוה תורה, אף שהבן אינו מלוה לו, מכל מקום כיון שהאב מחויב ללמדו תורה, והדרך שהאב משלם למלמד הלומד עם הבן, נחשב שהאבא קיבל את הרבית בזה שלומד עם בנו בחינם דנמצא שהמלוה הרויח בזה דמי המלמדות ויש בזה איסור.
וא"כ יש לדון במעשה דידן שהוא לומד עם בן בנו של המלוה, שהרי חייב האב ללמוד עם בנו ועם בן בנו, ונמצא שגם הסבא מרויח מזה, שהרי אם לא היה מי שישלם את שכר המלמדות היה הסבא צריך לשלם את שכר הלימוד וא"כ נמצא שגם הסבא מרויח את דמי הלימוד.
וכבר נתקשה בזה המשנה למלך (פ"ה הי"ב) וזה לשונו: "קשה דאמאי לא כתב דאפילו לבן בנו של מלוה אסור ללמדו, שהרי חייב ללמדו אפילו בשכר, וכמ"ש מרן בפ"א מהלכות ת"ת. ואף על גב דבמודר הנאה קי"ל דמותר ללמדו תלמוד וכו', הכא שאני, דכיון שלא היה נוטל מיחזי כעושה בשביל מה שהלוהו, ואף דליכא הנאה אסור כיון שעושה אותו בשביל ההלואה".
ויש ליישב, שהרי מבואר בבית יוסף (סי' קס סעי' י) ובש"ך (סי' קס סקט"ו) שכל האיסור ללמוד עם בן המלוה הוא רק כשהבן סמוך על שולחנו, או שדרך האב לשלם את שכר הלימוד של הבן, אבל כשאין הדרך לשלם והוא אינו משלם אין בזה איסור, וא"כ גם לגבי בן בנו, אף שאם לא יהיה מי שמשלם יצטרך הסב לשלם, אבל באופן שהאב משלם ואין הסבא משלם נמצא שאין הסבא מרויח כלום ואין בזה איסור, וכבר מבואר כן בשו"ע הרב (הלכות ת"ת פ"א ה"ח) שרק במקום שאין האב משלם יש חיוב על הסב לשלם ולא כשיש מי שמשלם, וא"כ באופן שאין הסבא משלם שכר הלימוד אין בזה איסור.
וכן כתב בדרכי תשובה (סי' קס סקס"ז) בשם חידושי מהרא"ל, וז"ל: "הוא הדין לבן בנו אם אין לו אב, והא דלא נקט ג"כ בן בנו משום דלא פסיקא ליה רק באם אין לו אב, דאל"כ המצוה מוטלת על אביו".
ומבואר כדברינו דבאופן שהאבא משלם ולא הסב, אין איסור ללמוד עם נכד המלוה, וא"כ אין בזה איסור.
ויש לדון באופן שהסבא הוא משלם כל ההוצאות של הבן ומשפחתו, וכמו שנהוג לפעמים אצל גבירים שהילדים ומשפחותיהם סמוכים על שולחנו של הסבא הגביר ומספק כל צרכיהם, האם באופן כזה יהיה איסור, דנמצא שהנכד סמוך על שולחן הסבא, או דילמא כיון שהאב כאן והסבא מספק את הצרכים של הבן עם כל המסתעף, ואינו דואג לשלם על השכר לימוד במיוחד אין בזה איסור. ויש לעיין בזה.
ויש להעיר עוד, שכל ההיתר הוא רק כשהסבא מלוה ישירות ללומד עם הנכד, אבל אם הסבא אומר לבן שהוא אינו מכיר את האברך, והוא מלוה את הכסף לבן, והבן עצמו ילוה את הכסף לאברך, פשוט שיש בזה איסור, דנמצא שהבן הוא המלוה ומשלם רבית למלוה בזה שלומד עם הבן, וכל ההיתר הוא רק כשדואג שיקבל הלואה מהסבא באופן ישיר.
