נסע לרבי ישעיהל'ה מקרעסטיר לטובת המלוה שלו
סיפור:
מחוז טוקאי ידוע היה ברחבי הונגריה בטיב הכרמים המשובחים שבו. פעם בשלוש שנים היתה הממשלה עורכת מכרז על הזכיון לעסוק ביין וביי"ש, אל המכרז הממשלתי הראשון שנערך בבודפסט הגיע סוחר היין ר' יענק'ל וזכה בו. במשך שלוש השנים הבאות היתה ליהודים הרוחה, ר' יענק'ל לא שמר טובה לעצמו, הוא העסיק יהודים רבים בכרמים ובעבודות המסחר, שלח בקבוקי יין לשבת חינם למשפחות נזקקות והודה לה' על העסק המשגשג. כך היה גם במכרז הבא, וכך גם כעבור שש שנים, אל אותם מכרזים כבר לא הגיע הקהל הרחב והמכרז היה משעמם למדי. כולם ידעו מי יזכה בו.
אבל באותה שנה נפל דבר. "תשמע מה שאני אומר לך ואל תשאל אותי מנין אני יודע זאת", אחד מעובדי הכרם ביקש לדבר עם ר' יענק'ל בדחיפות, "שלשה סוחרי יין זוטרים מעונינים לזכות במכרז בכל מחיר, הם גייסו הון רב למחיר ההתחלתי ונשבעו שלא לוותר". ר' יענק'ל החויר, הוא הקשיב היטב לפרטים ורשם אותם במוחו, אחר כך הגיש בקבוק יי"ש משובח לעובד וניסה להתעשת. ובכן הפחד הזה בהחלט מלוה אותו בשנים האחרונות, שלשה סוחרים עקשנים עלולים לקחת לעצמם את הזכיון, הם פשוט יוסיפו על כל סכום שהוא יציע, יתכן שהסכום המופרז שישלמו לא יותיר בידם רווחים, אבל אם שנאת ישראל מובילה אותם, הדבר לא ישנה להם.
ר' יענק'ל החליט לנסות ליצור קשר עם השלושה, הוא הציע להם הטבות שונות, אך השלושה היו איתנים בדעתם. "איננו זזים מהחלטתינו, כרמי טוקאי יהיו שלנו!" ליבו של ר' יענק'ל היה כבד, הוא היה מודאג מאוד, עסקי היין הטוקאי ספקו פרנסה ברווח ליהודים רבים, ולא בקלות יוכל לוותר עליהם. מה עושים רבונו של עולם, מה עושים?
לר' נח, ידידו, היתה תשובה "סע להרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא", "אבל אינני חסיד... הרבי מקבל את כולם ... ובכל אופן אם תרצה אסע אליו אני". "אני אסיר תודה, ר' נח ידידי, ה' יהיה איתך". קם ר' נח ויצא לנדבורנא. ידע ידע כי גם בית המזיגה שלו בסכנה. הרי כל היי"ש המשובח מגיע לבית המזיגה מכרמי טוקאי. מה עוד שבעל חוב גדול הוא לר' יענקל, המתנהג עמו לפנים משורת הדין.
הגיע ר' נח לנדבורנא ונכנס אל הקודש פנימה. הוא ניצב מול הרבי. הרבי התבונן ממושכות בקויטל של ר' יענקל. פתאום עולה קולו של הרב בשאלה :"אמור נא לי, היכן גר ר' יענקל זה?", "בעיר פאטיק". "פאטיק? היכן היא פאטיק?" "פאטיק נמצאת ליד העיר סארנטש". "היכן היא סארנטש? אולי העיר קרעסטיר שוכנת לידה"? "ככ...כן". ר' נח לא מבין מילה. האם הרבי אינו מכיר את פאטיק? ואת סארנטש? בבת אחת אורו פניו של הרבי. לכן לא ידעתי היכן היא פאטיק. דע לך כי אני יודע רק את מה שעלי לדעת. את העיר פאטיק איני מכיר, מפני שעיר זו נמצאת תחת 'בעלותו' של הצדיק הרה"ק רבי ישעיהל'ע מקרעסטיר. ובכן צא, ר' נח, צא מהר לקרעסטיר בטרם יום המכרז וקבל את ברכת הצדיק."
כחץ מקשת יוצא ר' נח לקרעסטיר, שם הוא מקבל את הברכה בטרם הביע את משאלתו. "סע לשלום ולבריאות, ומבטיח אני לכם כי בענין ר' יענקל, הכל יסתדר על הצד היותר טוב" ---
יֹום לפני המכרז מגיע ר' נח לפאטיק ומבשר לידידו: "אין לך מה לחשוש, פשוט אין. אתה המנצח במכרז. קבלת הבטחה מפורשת מפי הצדיק רבי ישעיהל'ע מקרעסטיר."
שריקה חדה אחת, ועוד אחת, והמכרז מתחיל. ר' יענקל עולה במעלה הגבעה וקולט את מראה ההמונים המתאספים לרגליה. שלושה סוחרים לבושים במיטב בגדיהם עומדים על דוכן המתמודדים, והוא מצטרף אליהם בלי להביט בפניהם. מושל המחוז שורק בפעם השלישית ומכריז:" ובכן רואה אני שארבעה מתמודדים עומדים לפנינו. אני פונה בראשונה לבעל הזכיון הקודם ומצפה לשמוע את הצעת המחיר שלו."
ר' יענקל מתקרב אל מושל המחוז. הוא מתכוון להציע את המחיר הרגיל, אבל משהו עוצר בעדו. למה שיציע סכום גדול כל כך לממשלה? ממילא ברכת הצדיק בידו. הוא יכול להציע סכום קטן בהרבה. ר' יענקל מלחש את הסכום באזני המושל. "אתה בטוח?" משתאה המושל, "כבר אתה מוותר? למה שלא תנסה להתמודד איתם?" "זה הסכום הסופי". המושל נד בראשו.
עכשיו ניגש פרנץ, נציג הסוחרים אל הבימה. פרנץ אינו מתכון ללחוש באוזניים. הוא רוצה להכריז את הסכום הנאה קבל עם וכרמים. הוא נשען על הבימה ופותח את פיו. דקה, ועוד אחת, ועוד שתיים. חבריו יורים בו מבטים. למה הוא שותק שם? מה קרה לו? פרנץ מנסה למצוא את קולו האבוד, ולא מצליח. לא מצליח --- "ה או...או...יוההההו"--- קולות משונים מתגלגלים מן הגרון ויורדים במורד הגבעה עד ההמון המקשיב "ז ז ז ז ז ז ז ז זזו---מו ---ח ח ח ח" ---"מה זה צריך להיות?" צועק המושל בחמה, "כאן זה לא קרקס"! פרנץ מבועת. דבר כזה לא קרה לו מעולם. לבסוף הודף אותו המושל ממקומו, ופרנץ כושל תחתיו.
"ובכן גם הפעם זכה היהודי יענקל במכרז היין בטוקאי", הוא מכריז ביובש ומסמן על סיום המכרז. ר' יענקל יורד מן הגבעה כשהוא מלא הודיה לה'. הוא זכה במכרז, ובסכום נמוך להפליא. מזוית עינו הוא מבחין בחברים המתנפלים על הסוחר ההמום. "עזבו אותי, זה לא אני!" קורא הסוחר הנרעש, "אני מבטיח לכם, זה יהודי נמוך קומה, בעל זקן לבן חבוש בכובע קטיפה של רבנים. הוא נעמד מולי, ובכל פעם בה ניסיתי לפתוח את פי ולהכריז על הסכום, הוא אחז בגרוני וכמעט חנק אותי"... היה זה תאורו המדויק של הצדיק הקדוש מקרעסטיר.
כששמע הרה"ק ר' ישעיהל'ע כי ר' יענקל זכה במכרז, שמח מאד ואמר: חייב הייתי לשלם לר' יענקל טובה תחת טובה. חייב הייתי לעצור את מבקש רעתו מלדבר. בהיותי בן שלוש שנים נתיתמתי מאבי ז"ל, ואימי ע"ה עמלה קשות להקנות לי חינוך טוב, אולם כסף לא היה, ובני משפחתו של ר' יענקל היטיבו אתנו. הם שקנו לי את זוג המנעלים הראשון שלי והמציאו לאימי מעות לחינוכי (מתוך עלון 'טובים מאורות' אייר תשפ"ג).
שאלה:
באו אנשים בשאלה, איך מסופר שר' נח קם ויצא לנדבורנא, כי ידוע ידע שבית המזיגה שלו בסכנה, וכל היין-שכר המשובח המגיע לבית המזיגה הינו מכרמי טוקאי, ומה עוד שבעל חוב גדול הוא לר' יענק'ל, המתנהג עמו לפנים משורת הדין.
איך היה מותר לר' נח שהיה חייב כסף לר' יעקב, לעשות לו טובה גדולה וללכת עבורו לנדבורנא ולאחר מכן לקרעסטיר, ואף שעשה כן גם עבור עצמו, מכל מקום אפילו ברגיל לעשות טובות לחבירו אסור לכוון בעת עשייתו גם עבור ההלואה שהמלוה נתן לו.
תשובה:
מאחר שמדובר שלא נסע במיוחד עבור המלוה שלו, אלא נסע להציל את עצמו, והיה לו גם הכרת הטוב למלוה, יש ג' היתרים במעשה דידן;
- מדובר באופן שלא היו לו שתי ברירות אם לנסוע או לא, הרי כל פרנסתו ופרנסת בני ביתו היה תלוי בכך, והוא היה מוכרח ליסוע לעצמו, ובזה לא מצאנו איסור אם מתכוון גם בשביל ההלואה שהלווהו.
- כיון שמדובר בחוב מחמת מקח ולא בחוב מחמת הלואה, לא מצאנו איסור כשמכוון גם להלואה שהלווהו.
- גם אם נניח שהיה לר' נח הרבה הכרת הטוב בלבו לר' יעקב על התנהגותו עמו לגבי חובו שהיה חייב לו, בודאי ידע הלכות רבית וכשנסע בפועל פעל בנפשו שלא לכוון עבור ההלואה.
סברת הדברים:
אין ללווה להוסיף שום דבר למלווה בגין ההלוואה, לא בממונו ולא בגופו (רבית הלכה למעשה פ"ד סט"ז). ואם זה דבר שהלווה רגיל לתת או לעשות עבור המלווה, ואף בלי ההלוואה היה נותן לו הרי זה מותר (סימן קס ס"ז). ובתנאי שלא יתכוון לעשותה גם כן עבור ההלוואה (רבית הלכה למעשה פ"ה ס"ב).
ואם כן בסיפור שלנו, יש להבין איך הלך ר' נח ועשה מעשה גדול כזה לנסוע עד נדבורנא ולאחר מכן עד קרעסטיר עבור המלוה שלו, כאשר מתכוון גם בשביל שהלווהו.
דבר שחייב לעשותו, לא מצינו איסור במכוון
אלא שיש חילוק גדול בין האופן המבואר דאסור לכוון גם עבור המלוה, לבין מעשה דידן. כי אופן שמצינו שנאסר הוא שהלוה עושה דבר שאינו מחוייב לעשותו, כגון שנותן מתנה או קונה עלייה לתורה למלוה, שאינו מחוייב כלל ליתן מתנה או לעשות לו איזו טובה, ומרצונו הטוב הרי הוא עושה הדבר עבור המלוה, אז אנו אומרים שאף שגם בלי ההלואה היה עושה זאת, מכל מקום לא יכוון כלל עבור ההלואה, כי אם יכוון גם עבור ההלואה נמצא שבפועל עושה את המעשה משום שני דברים, משום שרגיל, וגם משום ההלואה שגרמה למעשה להיעשות, ויש בזה צד רבית.
מה שאין כן בנידון דידן שעיקר כוונתו לעצמו, כדי להציל את פרנסתו ופרנסת בני ביתו, והוא היה עושה זאת בכל אופן, כמחוייב לעשות את זה בלי שום קשר למלוה שלו, בכהאי גוונא לא מצאנו איסור אם יכוון גם עבור ההלואה, כי אין תוספת כוונה זו גורמת שהפעולה נחשבת שנעשית עבור המלוה. ויש כאן שתי נקודות השונות ממקרה רגיל. הראשונה שהוא מוכרח לעשות את הפעולה ואז לא מעלה ולא מוריד כוונתו שמכוון גם עבור המלוה, השניה שהכוונה הראשונה שלו היא לעצמו ולא עבור חבירו כלל, והוא שונה ממקרה הרגיל ששתי הכוונות עבור חבירו רק האחת לא מחמת ההלואה והשניה מחמת ההלואה [וכן מצאנו בשו"ת טוב טעם ודעת (תליתאי ח"ב סי' מא ד"ה ומה שנסתפק) שמתיר לעשות פשרה בין לוה למלוה כאשר הלוה רוצה לשלם אף אם אינו מחוייב מדינא כדי שלא להישבע, וזה מותר אף אם מכוון גם כן בעד המתנת המעות, והוי כמו שומר ששוטח בגד לצורכה ולצורכו, וכן הוא מציין לנתיבות (חו"מ סי' צז סק"א). הרי שאם מכוון לשלם לטובת עצמו, והיה עושה כן גם בלי ההלואה, לא איכפת לן שמכוון גם כן עבור ההלואה].
בחוב של מקח אין איסור מכוון
עוד סיבה להיתר במעשה זה, האיסור לכוון עבור הלואה בדבר שהיה עושהו בלאו הכי, מצינו בחוב מחמת הלואה, אבל כאן מסיפור הדברים נראה שהחוב שר' נח היה חייב לר' יענקל היה חוב מחמת מקח, שהוא היה חייב לו פרעון עבור הענבים או היין שקנה ממנו, וחוב מחמת מקח הוא יותר קיל בכמה דינים מחוב מחמת הלואה, ולא מצאנו איסור לעשות טובה ולכוון גם עבור ההלואה כאשר מדובר בחוב מחמת מקח.
לא חשב עבור ההלואה
תירוץ נוסף הוא, אף אם נרצה לומר שיש כאן איזה איסור רבית אם מכוון גם עבור ההלואה, נראה שהשאלה לא מתחילה כלל, בדורות שעברו היו האנשים בקיאים בהלכות רבית כמבואר בדברי המסילת ישרים (פרק יא), בהזכירו הנקיות מאיסור רבית; וז"ל: "ואיני רואה צורך להאריך בזה, שכבר אימתו מוטלת על כל איש ישראל."
ור' נח אף שהיה לו מקום להכיר טובה עבור ההלואה, אבל למעשה כאשר החליט לצאת לדרך, בודאי פעל בנפשו שלא לכוון כלל עבור ההלואה, והלך רק בכוונה להציל את פרנסתו, ועל כל פנים הוא החליט בדעתו שבשביל סיבה זו לעזור לר' יענקל כיון שחייב לו כסף, הוא לא היה נוסע, וסיבת נסיעתו היא לטובת עצמו, ואז אף אם מרגיש גם הכרת הטוב לבעל חובו, אין בזה איסור כל זמן שאין הוא עושה את הפעולה עבור זה.
