נתן המחאה בשביל מתנות לאביונים ולא נפדה, האם יצא ידי חובתו
שאלה:
מעשה בגדול הדור שנתן צ'ק בסכום של אלף שקלים לגבאי צדקה, כדי לחלקו לעניים, ובא עשיר וקנה את הצ'ק בחמישים אלף שקלים ולא פדאו, אלא הכניסו למסגרת זכוכית, ותלאו על קיר בית העסק שלו, (יעוין חשוקי חמד יומא דף נא ע"ב). ויש להסתפק האם היה יכול לקיים בזה מצות מתנות לאביונים, כי אולי מאחר ולא חסר כלום משלו, לא קיים מצוותו, או שמא כיון שהעניים קיבלו חמישים מונים יותר בגללו, ממילא אין לך מצות מתנות לאביונים גדולה מזו?
עוד יש להסתפק בראובן שנתן צ'ק לעני, והעני קנה בזה מצרכים במכולת ושילם עם צ'ק זה, ובעל המכולת העביר את הצ'ק לאחרים, וכנראה שהצ'ק אבד מכיון שלא נפדה, האם קיים בזה ראובן מצות מתנות לאביונים, או שמא מכיון שסוף סוף לא חסר הכסף לא יצא?
תשובה:
יעוין בחשוקי חמד יומא (שם) שכתבנו בשם מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לגבי השאלה השניה שאם ראובן נדר לתת מעותיו לצדקה, לא קיים את נדרו במה שנתן צ'ק שלא נפדה, מאחר וכל הכסף נשאר ברשותו. וכן לגבי השאלה הראשונה אמר מו"ח זצ"ל שהגבאי צדקה יזכו לגדול הדור אלף שקלים, וא"כ יצא ידי חובת נדרו למרות שהכסף נשאר ברשותו, כיון שאת הכסף שזיכו לו נתנו לעניים.
אלא שיתכן שמתנות לאביונים שאני שכיון שעיקרו אינו אלא משום שמחה, כמו שכתב הריטב"א במגילה דף ז ע"א שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא, אלא מדין שמחה. וכן היא משמעות הרמב"ם (פ"ב מהלכות מגילה הי"ז).
אולם בשו"ת מהרי"ל (סימן נו הו"ד במג"א סימן תרצד סק"א) נשאל אם אדם יוצא מצות מתנות לאביונים במה שנותן להם מעות של מעשר, מי אמרינן כיון דהמעשר בלאו הכי שייכא להם, לא יצא דהא נותן להם משלהם, או דלמא עיקר תקנה כדי לשמחן, אם כן יצא ידי חובת מתנות לאביונים כי אינם מקפידין אם נותן להם מעשר אם לאו, רק שהם שמחים וטובת הנאה של מעשר הוא של בעלים, וכשנותן לזה העני ולא לאחר אז הוי ליה שמחה. והשיב: ענ"ד נוטה דלא נפיק במעות מעשר, כיון דתקנתא דרבנן היא, הוי דבר שבחובה, ונמצא זה פורע חובו ממעשרו, ואין לו בו אלא טובת הנאה.
והקשה על זה בשו"ת כתב סופר (יו"ד סימן קיב) ויש לפקפק על זה, דלפי הנראה היה כוונת השואל דאין חיוב מתנות לאביונים שיתן מממונו ויחסר מכיסו, רק לשמח נפשות אביונים בפורים, וכיון ששמחה הוא לאביון כשיתן לו, מה לי אם מעות מעשר הוא, עכ"פ כבר יצא הנותן המצוה שעליו, ואין זה דומה לכל דבר שבחובה דאינו באה אלא מן החולין, כיון שהחיוב עליו להביא שתים, משא"כ כאן קיים המצוה לשמח האביונים במה שנותן לו ומשמחו ביום השמחה, עכ"פ משמע מדברי הכתב סופר, שלמהרי"ל שכן פסקו הפוסקים, יש ענין בדוקא שיחסר לו מכיסו, וא"כ לא יצא בזה אף מתנות לאביונים.
