על מה סמכו כשיש ברית מילה בשבת שהמוהל נותן לאחר הברית לאדם אחר להחזיק הסכין הרי זה מוקצה?
שאלה:
בפרשתן (י"ב, ג'): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". מכאן ילפינן בגמרא שבת קל"ב ע"א דמילה דוחה שבת. יש להקשות: על מה סומכין העולם במילה שחלה בשבת, דהמוהל נותן לאחר להחזיק הסכין של מילה, הא הויא מוקצה לשני? כך מקשה המחצית השקל אורח חיים סימן של"א, וכן בחתם סופר ביצה י"א ע"מ ב', וכן בשו"ת יד יצחק אורח חיים סימן רנ"ט.
תשובה: איכא כמה תירוצים:
א. סומכים על האליה רבה (אורח חיים סימן של"א ס"ק ה') שכתב שהמוהל ייתן את הסכין לאדם אחר. ומביא ראיה: מהא דאיתא בגמרא ירושלמי סוף פרק ג' דסוכה, כך היה מנהגן של אנשי ירושלים – הולך לבית הכנסת לולבו בידו, נושא את כפיו נותנו לחברו; חזינן שמותר לתת לחברו. אבל החתם סופר (ביצה י"א ע"ב) דוחה ראיה זו: דלולב שאני, שהשני שנוטלו נמי מקיים עכשיו הידור מצווה, לכן מותר לתת את זה לשני, מה שאין כן בסכין של מילה שהשני אינו עושה עכשיו שום מצווה, למה יהא מותר לתת? וכן במחצית השקל (אורח חיים סימן של"א) תמה על האליה רבה: איזה היתר יש לתת לאחר את הסכין, הא אצלו הויא טלטול חדש?
ובשו"ת יד יצחק (חלק א' אורח חיים סימן רנ"ט בד"ה עוד נראה) כתב: סומכים העולם על מה שכתב הרא"ש (פרק ג' ביצה כ"ד) דכל דמותר לישראל אחד ואינו מוקצה, מותר נמי לישראל אחר ולא שייך ביה איסור מוקצה, והכי נמי כיון דהמוהל שרי בכולן הויא גם לאחר היתר גמור. ויסוד זה כתב נמי בפרי מגדים (אורח חיים סימן של"ו ס"ק י"ג), וכן כתב בחכמת שלמה (אורח חיים סימן ש"ח), וכן משמע מרש"י סוכה מ"ב ע"א ד"ה קמ"ל: כיון דראוי לאנשים ראוי נמי לנשים. ובשער המלך (פרק ז' מהלכות לולב הלכה כ"ה) דן במי שנזהר שאינו מעשן אם מותר לטלטל הקיטור של העישון כיון דיש אנשים שמעשנים, ואף על גב דאמרינן בשבת מ"ז ע"א דבגדי עניים אסור לעשירים לטלטל כיון דאין ראוי להם, שאני התם דבעל הבגד הוקצה אותם מאחרים, מה שאין כן הכא במילה להיפך.
ב. אין חכם כבעל הניסיון: שאני הייתי מוהל, והמל ופורע ויניח הסכין מידו בין חתוך לפריעה, הרי צריך להבחין להיכן יניח האיזמל שלא יתקלקל ושלא יוזק בו שום אדם, ואי אפשר להיות זריז כי הוא בהול לפרוע כמעט רגע טרם יבואו הדמים. ועל כן תמיד אחד מוכן עומד על ימינו, שממהר וזריז ליטול האיזמל מידו כרגע שלא יצטרך לפנות ימין או שמאל, ואותו האחר הוא סניף למצווה ושייך לה כדי שהמוהל לא יצטרך לשהות עצמו. כן כתב החתם סופר (ביצה י"א ע"ב). היו גדולים שהיו נוהגים מפני זה לקשור את הסכין עם חוט על הצוואר.
