עריכת ספרים בערב שבת
שאלה:
העוסק בעריכת ספרים, האם מותר לו לעסוק בכך בערב שבת?
תשובה:
עד זמן מנחה קטנה מותר, ולאחר מכן ראוי להימנע, כיון שיש לדון את הכתיבה בשכר כעשיית מלאכת קבע האסורה מן המנחה ולמעלה. אולם אם עוסק בעריכת דברי תורה יש להקל אף אחר זמן מנחה קטנה, משום שעשיית מלאכה בערב שבת קלה יותר מחול המועד שהקילו בו בכתיבת חידושי תורה.
ביאור הדברים:
יסוד האיסור וגדרו: במשנה במסכת פסחים (נ ע"א) שנינו: "מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין". והקשתה הגמרא, מפני מה נקט התנא ערב פסח? הרי ערב שבת גם כן אסורה, וכפי ששנינו בברייתא: "העושה מלאכה בערבי שבתות ויו"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם". ותירצה הגמרא שני תירוצים לחלק בין מלאכה בערב פסח לבין ערב שבת: א. מלאכה בערב שבת נאסרה מזמן המנחה, ואילו מלאכה בערב פסח נאסרה מחצות. ב. מלאכה בערב פסח אסורה ומנדין את העובר על כך, ואילו העושה מלאכה בערב שבת אין מנדים אותו על כך, אלא שאינו רואה סימן ברכה.
ומתבאר בגמרא, שלתירוץ הראשון גם בערב שבת יש איסור מלאכה אלא שהוא חלוק בזמן מערב פסח (שהוא רק מן המנחה ולמעלה ולא מחצות), ואילו לתירוץ השני בערב שבת אין איסור כלל ורק שאינו רואה סימן ברכה, ולפי זה אין משמעות לזמן מנחה.
בשולחן ערוך (סימן רנא סעיף א) פסק שהעושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה. וכתב "יש מפרשים מנחה גדולה, ויש מפרשים מנחה קטנה", ולכאורה נראה בזה שפסק כתירוץ הראשון שחלוקת ערב שבת מערב פסח היא בזמן האיסור, ומשום כך כתב שדווקא מזמן מנחה ולמעלה (וכן הביא בביאור הלכה מהרמב"ם הלכות יו"ט פ"ח הי"ז, ומהסמ"ג ואו"ז). אבל שיטת הט"ז (סק"א) שאין בו איסור אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו. ובביאור הלכה כתב שהטעם לדברי הט"ז הוא או משום שנקט שהלכה בדברי סופרים להקל, או אפשר שנקט שאף התירוץ הראשון סובר שאין בזה איסור (ובביאור הלכה תמה שלא הזכיר דברי הרמב"ם ושאר פוסקים הנ"ל).
כתיבה ומלאכת קבע כתב הרמ"א: "ודווקא כשעושה המלאכה דרך קבע, אבל אם עושה אותה דרך עראי, לפי שעה, ולא קבע עליה שרי (ב"י בשם א"ז), ולכן מותר לכתוב אגרת שלומים וכל כיוצא בזה". והיינו, שאף אם יש איסור, אין האיסור בערב שבת מן המנחה ולמעלה על כל עשיית מלאכה, אלא רק על מלאכה שקובע עצמו עליה. אמנם בסעיף ב' כתב הרמ"א: "אבל אסור לכתוב לחברו בשכר". ומקור דין זה הוא מדברי המרדכי, ושם נראה שאיסור זה אמור לגבי כתיבת סת"ם שהיא כאומנות, אבל כתיבת שאר ספרים מותרת כיון שאינה חשובה כמלאכה שקובע עצמו עליה אלא כמלאכת עראי. אולם בחיי אדם (הלכות שבת כלל א) כתב: "ומותר לכתוב אפילו אגרת שלומים ומכל שכן ספרים דרך לימודו, אבל אסור לכתוב לחבירו בשכר". משמע שכל כתיבה בשכר חשובה כמלאכה שקובע עצמו עליה ואסורה אחר זמן מנחה, ובפרט עריכת ספרים שהיא אומנותו נראה שחשובה מלאכת קבע שאסורה לאחר זמן מנחה.
היתר עריכה תורנית ודין חול המועד אלא שעדיין יש מקום להקל בזה על פי מה שכתב הרמ"א בהלכות חול המועד (סימן תקמה ס"א) לגבי איסור כתיבה בחול המועד, שלצורך רבים יש אוסרים כל שאינו לצורך המועד ויש מתירין, וסיים הרמ"א: "ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן". ובמשנה ברורה (שם סק"ה) כתב דאף דבסעיף ה' מבואר שבכתב זה נהגו להחמיר, מכל מקום בעניינינו שהוא צרכי רבים אין צריך לשנות. ולפי זה עריכת ספרים שהיא לצורך רבים, ונעשית על ידי מחשב שאינו נחשב כמעשה אומן, אפשר להקל בחול המועד. ואיסור מלאכה בערב שבת קל מאיסור מלאכה בחול המועד.
דבר זה נלמד מדברי הרמב"ם (הלכות יו"ט פ"ח הי"ח) שכתב: "יום י"ד אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כחולו של מועד, והוא קל מחולו של מועד". ומשמע מדבריו שכל קולות האמורות בחול המועד נוהגות גם בערב פסח אחר חצות (וכן כתב המגן אברהם סימן תסח סק"ג, והעתיקו המשנה ברורה סק"ז, שכל מה שמותר לעשות בחולו של מועד כגון דבר האבד, כל שכן שמותר בערב פסח אחר חצות). ולפי זה נראה שכמו כן יש להתיר גם בערב שבת אחר זמן מנחה שאיסורו שווה (או קל) לאיסור האמור בערב פסח אחר חצות.
והנה לגבי כתיבת חידושי תורה בחול המועד כבר האריכו בזה הפוסקים. השולחן ערוך (סימן תקמה ס"ט) פסק להתיר כדי שלא ישכח חידושו, והט"ז (בס"ק יג) כתב שכן נהג חמיו הב"ח שכתב חיבוריו בחול המועד (ועיין שם בדבריו ובמשנה ברורה ס"ק מז כיצד ישנה בכתיבתו). וכן ידוע שנהג מרן החפץ חיים בכתיבת המשנה ברורה שהיה כותבו בחול המועד. וכן משמע מדברי הערוך השולחן (או"ח סימן תסח ס"ד) בהלכות ערב פסח שכתב: "מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו מותר בערב פסח וכ"ש לכתוב חידושי תורה".
מסקנה אף שיש מן הפוסקים שנהגו להחמיר בזה ולהימנע מכתיבה בחול המועד, ובפרט בעבודת עריכה שאף שהיא בדברי תורה הרי הוא מקבל שכר על הכתיבה ואינו כלימוד בלא שכר – מכל מקום, כיון שנתבאר בדברי הרמב"ם שמלאכה בערב פסח קלה ממלאכה בחול המועד, ומלאכה בערב שבת איסורה שנוי במחלוקת (ושיטת הט"ז שבכל מלאכה בערב שבת אין איסור אלא שאינו רואה סימן ברכה), נראה שיש להקל בערב שבת לעסוק בעריכה תורנית בשכר אף אחר זמן מנחה קטנה. ובפרט שלגבי עצם הזמן, במשנה ברורה הביא שהמיקל עד מנחה קטנה יש לו על מי לסמוך.
