בימיו של רשב"י לא היו דינים
לאחר שעסקו בענין התעוררות רחמים על העולם, מסיים בשבח דורו של רבי שמעון שלא היו צריכים לעורר רחמים.
תַּנְיָא, אָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּא - אמר להם רבי שמעון לחברים, בְּיוֹמַאי לָא יִצְטָרְכוּן בְּנֵי עָלְמָא לְהַאי - בימי לא יצטרכו בני העולם לעורר רחמים על ידי טלטול הספר תורה בגלות, כיון שלא יהיו דינים בעולם כלל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לרבי שמעון, צַדִּיקַיָּיא מְגִינִּין עַל עָלְמָא בְּחַיֵּיהוֹן, וּבְמִיתַתְהוֹן יוֹתֵר מֵחַיֵּיהוֹן - צדיקים מגינים על העולם בחייהם, אבל לאחר מיתתם מגינים יותר מבחייהם. ומביא ראיה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב - זהו מה שכתוב כאשר הבטיח הקב"ה לחזקיהו כאשר צר סנחריב מלך אשור על ירושלים (ישעיה לז לה) 'וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי', וְאִילּוּ בְּחַיּיוֹהִי לָא כְּתִיב - ואילו בחייו לא כתוב כן על דוד.
כיון שדיבר מן הפסוק 'למעני ולמען דוד עבדי', יבאר בו רבי יהודה הטעם שהשוה הקב"ה כביכול את עצמו עם דוד.
דוד הוא מרכבה לשכינה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה ושאל, מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב - מה שונה כאן שכתוב 'לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי', וכי אפשר לומר דְּשָׁקִיל הַאי לְגַבֵּי הַאי - ששקול דוד כנגד הקדוש ברוך הוא. ומשיב, אֶלָּא, בְּגִין דְּדָוִד זָכָה לְאִתְקַשְּׁרָא בִּרְתִיכָא קַדִּישָׁא דַּאֲבָהָתָא - כיון שדוד שהוא בחינת מלכות זכה להתקשר במרכבה הקדושה של האבות שהם בחינת מידות חסד גבורה תפארת אשר בכך הם מרכבה להקב"ה שהוא בחינת מידות אלו, וּבְגִין כָּךְ כֹּלָּא חַד - ומשום כך הכל אחד, כי על ידי שייחד דוד את המלכות עם המרכבה העליונה ונעשו אחד, נמצא כי מה שאמר הקב"ה 'למעני למען דוד עבדי' הכל עולה עליו, כי 'למעני' הוא בחינת המרכבה שהיא מידות חסד גבורה תפארת, 'ולמען דוד עבדי' הוא המלכות המתאחדת עם המרכבה על ידי דוד.
בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - ברוך הקדוש ברוך הוא לעולם ולעולמי עולמים.
