יעקב לא רצה להיקבר במצרים כי היה שומר הברית

יעקב לא רצה להיקבר במצרים כי היה שומר הברית

ממשיך רבי שמעון לבאר פנימיות ההשבעה באות הברית אצל יעקב, תּוּ עוד יש לשאול כאן אצל יעקב, מַאי טַעְמָא הָכָא - מהו הטעם כאן שכתוב 'שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְמִצְרָיִם', מדוע השביעו דוקא באות הברית. ומתרץ, אֶלָּא הטעם שהשביע יעקב את יוסף שלא יקברנו במצרים דוקא על ידי הברית קודש הוא, כי כך אָמַר לֵיהּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, בְּהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אוֹמֵי לִי - ברושם הקדוש הזה שהוא הברית קודש הישבע לי, דְּאַפִּיק זַרְעָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנָא לְעַלְמָא - שהוא הוציא זרע קודש נאמן לעולם, וְאִתְנְטִיר וְלָא אִסְתָּאַב לְעָלְמִין - ונשמר ולא נטמא לעולם. משום כך הישבע לי באות ברית קודש זו דְּלָא יִתְקַבַּר בֵּין אִינּוּן מְסָאֲבִין - שלא יקבר בין אלו הטמאים שהם המצרים, דְּלָא נָטְרוּ לֵיהּ לְעָלְמִין - שלא שמרו את הברית לעולם, על אף שמלו בגזירת יוסף. דִּכְתִיב בְּהוּ - שכתוב בהם (יחזקאל כג כ) 'אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם'.

כיון שנתבאר שהשומר את הברית אינו יכול להיקבר במצרים, צריך לבאר איך נטמן יוסף במצרים.

השכינה שורה רק במקום שאין שם טומאת ארץ העמים

וְאִי תֵימָא - ואם תאמר, אם משום שמירת הברית אין ראוי להיקבר במצרים, הָא יוֹסֵף דְּנָטִיר לֵיהּ עַל כֹּלָּא - הרי יוסף ששמר את הברית קודש יותר מכל אחיו, אַמַּאי אִתְקַבַּר בֵּינַיְיהוּ - למה נקבר במצרים ביניהם. אֶלָּא תָנֵינָן - שנינו, הנה כְּתִיב (שם א ג) 'הָיֹה הָיָה דְבַר יהו"ה אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר', והיינו, ששרתה שכינה על יחזקאל וקיבל נבואה בחוץ לארץ. וקשה, וְהָא תָנֵינָן - והרי שנינו, דִּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל - שהשכינה אינה שורה אלא בארץ ישראל (תנחומא בא ה), אַמַּאי הָכָא שְׁכִינְתָּא - מדוע כאן שרתה שכינה על יחזקאל בחוץ לארץ. ומתרץ, אֶלָּא 'עַל נְהַר כְּבָר' כְּתִיב, שהשכינה שרתה עליו אצל נהר, והיינו אצל המים שהמים אינם טמאים כעפר ארץ העמים, וּכְתִיב (יחזקאל שם) 'וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יהו"ה', משמע כי דוקא 'שם' אצל נהר כבר שרתה עליו 'יד הוי"ה' שהיא השכינה.