נרמז בפסוק 'ואלה שמות בני ישראל'

עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי - עד שהיו הולכים רבי חייא ורבי יוסי בדרך מאושא ללוד, פָּגַע בְּהוּ - פגש אותם רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא, דְּחַד מִמָּארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתִין עִמָּנָא - הרי השכינה נמצאת כאן, שהרי אחד מבעלי המשנה עמנו. אָמַר רַבִּי אַבָּא לרבי חייא ורבי יוסי ושאל אותם, בְּמַאי עַסְקִיתוּ - במה אתם עוסקים כעת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי והשיב, בְּהַאי קְרָא - בפסוק זה אנו עוסקים, דִּכְתִיב 'אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה' וְגוֹ', ומשמעו, שהבטיחו הקב"ה ליעקב שירד רק הוא לבדו עמו למצרים. אבל כַּד נָחַת - כאשר ירד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, דִּכְתִיב (שם א א) 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב', מן הריבוי שנאמר 'את יעקב', אַתְּ אוֹלִיף דְּכֻלְּהוּ נְחַתוּ - אתה לָמֵד שהקב"ה וכל הפמליא של מעלה ירדו עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וכפי שהתבאר שכיון שירד הקב"ה עם יעקב מי רואה אותו ואינו יורד עמו למצרים.