עליית הנפש עד הנשמה
תָּאנָא - שנו, כְּתִיב (שמואל א' כה כט) 'וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ', והיינו כי הנשמות עולות להיות צרורות עם המלכות דאצילות הנקראת 'צרור החיים', כי אצלה צרורים כל החיים הנשפעים מן הספירות העליונות. ומקשה, למה נאמר 'וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי', והרי הנשמה היא זאת העולה למלכות, ואם כן 'נִשְׁמַת אֲדוֹנִי' מִבָּעֵי לֵיהּ - היה צריך לכתוב. ומשיב, אֶלָּא הטעם שכתוב 'והיתה נפש אדוני' הוא כְּמָה דַּאֲמָרָן, דְּזַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא - כמו שאמרנו שאשרי חלקם של הצדיקים שכל בחינות נפש רוח ונשמה שלהם מתקשרים זה בזה. ומפרש, נֶפֶשׁ השורה בקבר מתקשרת בְּרוּחַ הנמצאת בגן עדן של מטה, וְרוּחַ שהנפש קשורה בה מתקשרת בִּנְשָׁמָה המתעדנת בגן עדן של מעלה, וּנְשָׁמָה הקשורה עם נפש ורוח עולה ומתקשרת עם מלכות דאצילות, ובכך מתעדנת בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - עם הקדוש ברוך הוא שהוא באצילות. אִשְׁתְּכַח - נמצא, דְּ'נֶפֶשׁ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים', שגם הנפש צרורה במלכות על ידי התקשרותה עם הנשמה.
