רבקה הבינה את כוונת יצחק

עצה וסגולה יומית:

רמז לתפילין במצוות השבת

קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם (תהלים קיט קנב). הִנֵּה כְּבָר כָּתַבְנוּ בְּמִלַּת עֵדֹתֶיךָ כַּמָּה פֵּרוּשִׁים. וְעַכְשָׁו אֶפְשָׁר לִרְמֹז אוֹתָהּ עַל הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם עֵדוּת גְּמוּרָה עַל אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַחְדּוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם. וְהִנֵּה מִלַּת עֵדֹתֶיךָ גִּימַטְרִיָּא 'טוֹטָפֹת' שֶׁהֵם הַתְּפִלִּין. וְהִנֵּה הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד וְרֹאשׁ, שֶׁל יָד הֵם כְּנֶגֶד שָׁמוֹר, וְשֶׁל רֹאשׁ הֵם כְּנֶגֶד זָכוֹר (תיקוני זוהר תיקון כ-כא נז.), הֲרֵי הַשַּׁבָּת נִרְמָז בַּתְּפִלִּין. עוֹד, תְּפִלָּה שֶׁל יָד כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְשֶׁל רֹאשׁ כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הֲרֵי שְׁתֵּי תּוֹרוֹת נִרְמְזוּ בָּהֶם. עוֹד, תְּפִלָּה שֶׁל יָד כְּנֶגֶד מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְשֶׁל רֹאשׁ כְּנֶגֶד מִצְוֹת עֲשֵׂה, הֲרֵי הַמִּצְוֹת כֻּלָּם נִרְמְזוּ בַּתְּפִלִּין, נִמְצָא הַתְּפִלִּין שְׁקוּלִים כְּכָל הַתּוֹרָה. וְעוֹד, תְּפִלָּה שֶׁל יָד כְּנֶגֶד שֵׁם אֲדֹנָ"י, וְשֶׁל רֹאשׁ כְּנֶגֶד שֵׁם הֲוָיָ"ה (שער הכונות דרוש ג דתפילין). וּמֵאַחַר שֶׁהַתְּפִלִּין הֵם כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה מִשּׁוּם הָכִי נִקְרְאוּ 'עוֹז', כְּמוֹ הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת 'עוֹז', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו.) 'נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ' (ישעיה סב ח), 'בִּימִינוֹ' זוֹ תּוֹרָה 'וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ' הֵם הַתְּפִלִּין, הֲרֵי שֶׁהַתְּפִלִּין נִקְרְאוּ 'עוֹז' כְּמוֹ הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת 'עוֹז'.

(מעגלי צדק אות ק')

ווארט יומי:

רבקה הבינה את כוונת יצחק

וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו וְגוֹ'. וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. הָבִיאָה לִּי צַיִד וְגוֹ'. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ (כז ה-ט).
הִנֵּה רִבְקָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ הֵבִינָה דַּעַת יִצְחָק, וְאָמְרָה, אִם כַּוָּנָתוֹ לְבָרֵךְ עֵשָׂו בְּהֶחְלֵט, לָמָּה לֹא יְבָרֵךְ אוֹתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד, וְלָמָּה תָּלָה לוֹ הַבְּרָכוֹת בַּצִּידָה, וְלָמָּה לֹא רָצָה לְצַוּוֹת לוֹ בִּפְנֵי שׁוּם אָדָם. אֶלָּא וַדַּאי זֶה הֲכָנָה לַתּוֹרָה, וְרָצָה יִצְחָק, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ הַדָּבָר מִי רָאוּי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, לַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן בַּדָּבָר, אִם לֹא יִהְיֶה שׁוּם עִכּוּב לְעֵשָׂו וְלֹא יִתְגַּלֶּה הַדָּבָר וְיַקְדִּימֶנּוּ יַעֲקֹב, אָז עֵשָׂו הוּא הָרָאוּי, וְאִם לֹא הָיָה רָאוּי, יִטֹּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת.

(פיתוחי חותם)