איסור 'בל תשחית' כשקוצץ ענפים מאילן
בסוגייתנו מבואר שאנשי יריחו היו מתירים בהנאה ענפים של עצי חרוב ושקמה של הקדש, והיו אומרים שלא הקדישו אלא את קורות האילן עצמו ולא את ענפיו, ומחו בהם חכמים מפני שגם הענפים יש בהם קדושה. ומשמע שאין האיסור בקציצת הענפים אלא משום שהם של הקדש, אך אין חשש 'בל תשחית' בקציצתם, אף על פי שהם עצי פרי.
ורש"י (ד"ה מתירין) כתב שהטעם שהיו קוצצים דווקא ענפי חרוב ושקמה, הוא מפני שסתמם עומדים לקורות ולא לפירות. ובאמת במשנה למלך (איסורי מזבח פ"ז ה"ג) כתב מטעם זה, שאין איסור ביטול ישוב ארץ ישראל בקציצת עצי חרוב. אך לענין איסור 'בל תשחית' הוכיח בתפארת ידידיה (סי' כא) שאף בעץ החרוב יש איסור בל תשחית, שסוף סוף הרי הוא נותן פירות, והשחתת האילן חשובה השחתת עץ מאכל, ואם כן אין ליישב שמטעם זה לא היה בזה איסור בל תשחית.
והנה נחלקו הפוסקים אם יש איסור בקציצת ענפים מן האילן כשאינו עוקר את כל האילן מגידולו. דעת המשנה למלך (שם) שקציצת ענפים אין בה איסור, וכן מבואר במאירי (ברכות לו:) ועוד אחרונים, וכן העלה להלכה בעל שבט הלוי בקובץ מבית לוי (ג עמ' נט ס"ז) שיש להקל בקציצת ענפים. והיינו כשיש צורך בדבר, כגון לצורך בנין, ולא לחינם, וכמו שכתב בשו"ת חיים שאל (סי' כב ד"ה וכן, סי' כג ד"ה והרב). אך בשו"ת מהר"י באסאן (סוף סי' קא) כתב שגם הקוצץ ענפי אילן עובר בלאו, וכן כתב בשו"ת דובב מישרים (ח"ב סי' מב) שיש בזה איסור מן התורה כמו בחצי שיעור.
ובמרגניתא דרבי מאיר (איסורי מזבח שם) ציין לדברי המשנה למלך מסוגייתנו, וכוונתו להוכיח כדברי המשנה למלך שאין איסור בקציצת ענפי אילן, ומטעם זה לא מיחו באנשי יריחו על שקצצו את ענפי החרוב והשקמה, אלא משום איסור הקדש ולא משום איסור 'בל תשחית', כיון שקציצת ענפים בלבד אין בה איסור כשהקציצה היא לצורך, וכמו שנתבאר. [ובקובץ דרך כוכב מיעקב (ז עמוד נא) כתב חכ"א ליישב סוגייתנו לדעת הסוברים שיש איסור בקציצת ענפים, שצריך לומר שכיון שנטיעת החרוב היתה לצורך הקורות, וכמו שכתב רש"י וכמו שהובא לעיל, לכן לא היה איסור בל תשחית בקציצתם, כמו שכתב בדרכי תשובה (סי' קטז ס"ק נא) שבדבר שהוא דרך גדילת האילן אין איסור 'בל תשחית', כמו שמפורש בכתוב (ויקרא כה ג) 'ושש שנים תזמר כרמך'].
