אכילה בסעודה בליל יארציי"ט
והנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' שצא ס"ג), שיש אומרים שאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו, שהוא חשוב כאבל ביום זה, שאסור לו להכנס לבית המשתה. וכתב הש"ך (סק"ח) בשם העטרת זהב (לבוש שם), שלא ראה שנוהגים כן. וחלק עליו הש"ך וכתב שבדבר שאינו מצוי לא שייך בו מנהג, ולא ראינו אינה ראיה. והוסיף עוד שהוא ראה שנוהגים לאיסור, וגם הרמ"א (שם סי' תב סי"ב) סתם לאיסור. ובמקום שמואל (שו"ת, סי' פ) הביא גם כן דברי הלבוש שהמנהג להכנס לסעודה בליל יארציי"ט, וכתב שהאמת אתו שמעשים בכל יום שאוכלים בליל היארציי"ט בסעודת סיום מסכת וברית מילה ופדיון הבן, ובסעודה שאין בה שמחה.
אבל כוונת הרמ"א שאסר אינה באותן סעודות שאין בהן שמחה אלא בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה.
והש"ך שכתב על דברי הלבוש שלא ראינו אינה ראיה, מרוב חפצו להשיג על הלבוש כתב כן, אבל באמת הוא סותר דברי עצמו, שהוא בעצמו כתב [כמו שהובא לעיל] שבמנהג כזה [השכיח ונעשה על ידי מעשה שנכנסים לסעודה] גם לא ראינו הוא ראיה. ואף מה שכתב הש"ך שראה שנוהגים לאיסור אינה סתירה לדברים אלו, שמה שראה הש"ך הוא בסעודה של שמחה, אבל בסעודה שאינה של שמחה לא ראינו שנמנעו מלהכנס לסעודה.
אך בפתחי תשובה (סק"ח) העיר על דברי המקום שמואל, שהש"ך כבר נשמר מקושיא זו, וסובר שסעודה זו היא דבר שאינו מצוי, כמו שהקדים בתחילת דבריו, ובדבר שאינו מצוי גם הש"ך מודה שאין ראיה ממה שלא נהגו להמנע.
