אכילת בשר חי בלי מליחה
בזמן הגמרא לא היו נוהגים לאכול בשר חי כי אם הבבליים, ועליהם אמרו (מנחות צט:) שביום הכפורים שחל בערב שבת, היו הכהנים הבבליים אוכלים את שעיר החטאת בערב כשהוא חי מפני שדעתם יפה, ובירושלמי (פאה פ"ח ה"ד) אמרו שדעתם מקולקלת. אמנם בזמנינו יש מקומות שהגויים אוכלים בשר חי כגון בצרפת, ודנו הפוסקים אם מותר לאכלו בלי מליחה, או שמא יש בו איסור משום אכילת דם.
הדם הנמצא בבשר חי הוא דם שלא פירש מן האיברים, כיון שרק הבישול מפריש את הדם וחוזר ומבליעו, ולכן הוא נקרא 'דם האיברים שלא פירש'. ונחלקו הראשונים אם הוא אסור באכילה. דעת רוב הראשונים שאינו אסור משום דם (שאילתות ויקרא שאילתא סח, תוס' חולין יד. ד"ה ונסבין, רא"ש חולין פ"א סי' יט ועוד).
ומקורם הוא ממה שמבואר בגמרא בכמה מקומות שבשר חי ראוי לאכילה כאומצא (שבת קכח., חולין טו:). וכן פסק בשו"ע (יו"ד סי' סז ס"א-ב). אך הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ו הי"ב) חולק וסובר שהרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואחר כך יאכל, כיון שלדעתו דם האיברים אסור באכילה. והוסיף הרמב"ם שאם חלטו בחומץ מותר לאכלו כשהוא חי.
וכדעת הרמב"ם מבואר גם ברש"י בסוגייתנו (ד"ה והן בדם) בדברי הגמרא לענין הוראת בית דין, שהבית דין טעו והתירו דם, והכהן המשיח הורה לעצמו והתיר חלב, ודנו אם מצטרף עמהם, ופירש רש"י שההוראה לענין דם היתה כגון בדם המובלע באיברים והוא דבר שאין הצדוקים מודים באיסורו, אך באמת הוא אסור. וכתבו האחרונים (שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' נא ועוד) שדעתו כדעת הרמב"ם שדם האיברים אסור, ולדעתו איסורו בכרת [וראה בקרן אורה בסוגייתנו שתמה על רש"י שדם האיברים אינו בכרת (ראה כריתות כ:)].
ולפי דעת הרמב"ם ורש"י אסור לאכול בשר חי בלי מליחה, והאוכלו עובר בלאו של אכילת דם. וכתב בערוך השולחן (יו"ד סי' סז ס"ט), שלפי דעתם מה שמבואר בגמרא שמותר לאכול אומצא, היינו רק אם מניחים את הבשר החי בחומץ ומצמיתים אותו שלא יפרוש ממנו הדם, אבל בלא זה אסור, וטעם גדול יש בדבר, שכשמצמיתים אותו בחומץ שוב לא יפרוש דם כלל, אבל בלא זה הרי כשיתחיל ללועסו בין השיניים ייצא דם, והוא דם שפירש.
עוד כתב בערוך השולחן (ס"י) ליישב דעת הרמב"ם, שהנה בגמרא (שבת קכח.) מבואר שרק בשר עוף כמו בן אווז וכיוצא בזה ראוי הוא לאומצא, ולא בשר בהמה, ומשמע שבשר בהמה א"א לו לאדם לאוכלה כשהיא חיה, אבל שום אחד מהפוסקים לא הזכיר זה לאסור בשר בהמה חי. וכתב שאפשר שזהו מקורם של רש"י והרמב"ם שלא התירו אכילת בשר חי בלי שיצמיתו בחומץ, ואין החומץ מועיל אלא לבשר עוף ולא לבשר בהמה,ובביאור החילוק בין בהמה לעוף כתב, שעוף בשרו לבן מפני מיעוט הדמים שבו ואין חשש שייצא הדם כשילעוס, אבל בהמה בשרה אדום מפני ריבוי הדמים, ואף חומץ לא יועיל לה ולכן אסור לאכלו חי.
וכתב שלדעת רש"י והרמב"ם אין לאכול בזמן הזה בשר חי כלל, ואפילו אם הוא בשר עוף וצמתו בחומץ, כיון שכתב הרמ"א (שם ס"ו) שבזמן הזה אין בקיאים בחליטה ואסור לצמות בחומץ, וכן נוהגין במדינות אלו שאין מצמיתים בשר בחומץ קודם מליחה ואין לשנות. והרמ"א כתב שמ"מ בדיעבד מותר, ובערוך השולחן כתב שבחומץ שלנו אולי אף בדיעבד אסור, ויש להתיישב בזה.
