אכילת דגים בשבת
בסוגייתנו מבואר שבדור המבול לא נגזרה גזירה על הדגים שבים. והטעם שלא נגזרה גזירה על הדגים כתבו החזקוני (בראשית ו יב), והמזרחי (שם ז כב) לפי שהם לא השחיתו את דרכם, וכן כתב הבאר שבע (סנהדרין קח. ד"ה ולא). ודייק כך מהפסוק (בראשית ו יב) 'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ', שדווקא הברואים ש'על הארץ' השחיתו דרכם, אבל הדגים שבים לא. והוסיף, שאין כוונת הגמרא לומר שדווקא הדגים לא מתו, אלא כל המינים הנמצאים בים לא מתו. [וראה עוד בילקוט ביאורים מדוע הדגים לא השחיתו דרכם].
וכן במדרש תלפיות (ענף דגים) כתב שדג אינו מתחבר לאינו מינו. וכתב בפרדס יוסף (שמיני יא ט) שלכן הדגים לא נענשו בדור המבול ומטעם זה נהגו לאכול דגים בשבת, עיי"ש. והביא ששמע שהבעל שם טוב בחר לדור במעז'יבוז' מפני שמצוי שם דגים וקל להשיגם לשבת קודש , ובשיח שרפי קודש (פ' נח ד"ה מכל) כתב בשם החידושי הרי"ם, שהדגים יש להם חן שעולים על שלחן מלכים, מפני שלא השחיתו את דרכם בדור המבול.
ובצמח צדק (הקדמון שו"ת, סי' כח ד"ה הרי) נשאל אם יש חיוב לענג את השבת בדגים בדווקא. והשיב, שאף שכבוד שבת דאורייתא, וככתוב (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג, ולומדת מכך הגמרא (פסחים סח:) שלכל הדעות [אף לדעת רבי אליעזר (שם) שביום טוב אין חובה לאכול סעודה] יש לאכול סעודת שבת, ובמסכת שבת (קיח:) אמרו, במה מענגו והשיבו בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומים, מכל מקום דעת רב חייא בר אשי (שם) שאפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג, הרי מבואר שאין צריכים דגים בדווקא ומה שאמרו שצריך לענגו בדגים גדולים היינו למי שיש לו בהרוחה ויכול למצוא בנקל. ולכך אם על ידי זה שקונים לכבוד שבת דגים מתייקר השער, ראוי לעשות תיקון שלא יקנו דגים כלל לכמה שבתות כדי שיוזלו.
אולם בבית הלל (יו"ד סי' ריח בהגהה מבנו של המחבר) השיג על דבריו, שהרי מבארת שם הגמרא, מה הוא דבר מועט, כסא דהרסנא, ומבאר רש"י שהם דגים קטנים מטוגנים בשמן, אם כן נמצא שגם לדעת רב חייא בר אשי יש לאכול דגים בשבת מדאורייתא אלא שאם אין לו אין צריך להקפיד על דגים גדולים, וכתב שאפשר מחמת גודל טרדות ומהירות לימודו נעלמו ממנו דברי רש"י. ולכן כתב שאין לתקן שלא לקנות דגים מפני היוקר אלא כשנתייקר השער יותר משליש ממה שהיה מקודם, אבל אם נתייקר שליש או פחות אפשר שאין לעשות תקנה זו וחייבים לקנות דגים לכבוד שבת, כמבואר בבא קמא (ט:) שהידור מצוה עד שליש במצוה.
ובמחזיק ברכה (סי' רמב אות ג) כתב שהדבר פשוט שמה שנקטה הגמרא כסא דהרסנא בביאור דבר מועט, הוא אינו בדווקא, וכל דבר מועט מאיזה מין שיהיה מועיל לכבד בו את סעודת השבת, ומעין דוגמא נקטה הגמרא 'כסא דהרסנא', ולא נעלם מהרב צמח צדק דברי רש"י אלא שלא ביאר זאת מחמת שהם דברים פשוטים, ולא ניתנו להיכתב. וכן בשו"ע הרב (או"ח סי' רמב קו"א סק"ד) תמה על דברי הבית הלל וכתב, שאיך אפשר שהרמב"ם והשולחן ערוך השמיטו חיוב דאורייתא, וגם היכן מרומז זאת בתורה, ואפילו מדרבנן אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דווקא לאכול דגים בסעודת שבת, ומה שהזכירו דגים בגמרא בכמה מקומות היינו למצוה מן המובחר. ובדברי יחזקאל (פרנקל, תשובה סי' ב) כתב שגם מה שאמרה הגמרא (שבת שם) בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומים אין כוונתם שמחויב בכל השלושה מינים רק כוונתם שמינים אלו הם מינים חשובים והאוכל אחד מהם מקיים בזה מצות עונג שבת.
ובשולחן הטהור (סי' רמב ס"ז) כתב, שאם מייקרים השער של דגים יכולין לתקן שכל אחד יקנה בהגבלה כפי ראות עיני בית דין, אבל שלא יקנה כלל אין להם רשות לתקן לבטל עונג שבת לגמרי, כי הדגים בשבת הוא הרחבת הדעת לשבת שיהיה יום השבת משונה מכל הימים, ואין כח ביד בית דין לעקור מצוה גדולה כזאת.
ובספר בית אהרן (ליקוטים) כתב בשם הרה"ק ר' שלמה מקארלין, צריך לדאוג יותר אם אין לו דגים בשבת יותר מענין שאמרו בו רז"ל (יומא פח.) ידאג כל השנה חס ושלום, ע"כ.
