אכילת כזית מצה לכתחילה בבת אחת
כתב בשו"ע (או"ח סי' תעה ס"א) שבליל הסדר יקח המצות ויאחזם בידו, ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה משתיהן ביחד, ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד.
וכתב המגן אברהם (סק"ד) בשם תרומת הדשן (סי' קלט), שצריך לכתחילה לבלוע הכזית של מצה בבת אחת, כיון שסתם אכילה היא בבת אחת, וכיון שכתוב במצה לשון אכילה, 'בערב תאכלו מצות' (שמות יב יח) צריך לכתחילה לאכול בבת אחת [וכתב שדי שיאכל כזית אחד באופן זה, ואין צריך לבלוע שני הכזיתים יחד].
והוכיח כן ממה שאמרו בחולין (קג:, וברש"י ד"ה מהו) לענין אבר מן החי, שכיון שחידוש הוא שחידשה בו התורה שחייב גם על אכילת הגידים והעצמות שלא מצאנו כן בכל התורה, אין לך בו אלא חידושו ואין חייבים עליו אלא עד שיאכל הכל בבת אחת, כיון שסתם אכילה היא בבת אחת. [כן ביאר במחצית השקל ראייתו]. ובשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ה סי' מא) האריך לבאר שלכתחילה ראוי לנהוג כן.
דעה אחרת הביא במג"א בשם מהרי"ל, שנראה מדבריו שגם לכתחילה יכול לאכול הכזית מצה מעט מעט, ובלבד שלא ישהה באכילתו יותר מאכילת פרס. וכתב המג"א שבשו"ע (שם ס"ו) משמע שדווקא בדיעבד יצא כשאוכל כך, אבל לכתחילה צריך לאכול הכל יחד. אמנם לענין אכילת מרור סמך המג"א על דעת מהרי"ל אם קשה עליו להכניס לפיו כל הכזית יחד, אבל לא לענין מצה. ובספר שבח פסח (דיני מצה אות ז) הקשה על דברי המג"א, והעלה להלכה שאף לכתחילה רשאים לעשות כדברי מהרי"ל, לאכול הכזית ולבלוע מעט מעט כדרך שבני אדם אוכלים תמיד, ושאין לאנוס את עצמו להיות גרגרן בליל פסח ולבלוע כל הכזית בבת אחת, אלא שצריך לדקדק שלא ישהה ביותר מכדי אכילת פרס. והביא ראיה לדבר ממה שבשו"ע השמיט פסק התרומת הדשן שכתב להחמיר לבלוע בבת אחת. וכן כתב בשלחן גבוה (ס"ק כז) , שאנו נוהגים לאכול כזית מצה ומרור מעט מעט, ויוצאים בזה אף לכתחילה. וכן כתב בארחות רבינו (ח"ב עמוד סו אות לז) בשם בעל הקה"י, שאף אין צריכים להכניס את הכזיתים לפה בבת אחת, אלא יאכל את שני הכזיתים כדרך אכילה.
ובמשנ"ב כתב (שם סק"ט) שהסכימו האחרונים, שצריך רק להכניס לפיו את שני הכזיתים בבת אחת ולרסקם, אבל אין מחויב לבולעם בבת אחת, אלא די שיבלע כזית לערך בבת אחת ואח"כ יבלע השאר, ובדיעבד אפילו בלע הכזית מעט מעט יצא כל שלא שהה מתחילת אכילתו עד סופה יותר מכדי אכילת פרס.
