אם יש איסור לעשות גורל
בחות יאיר (שו"ת, סי' סא) כתב לענין עשיית גורל, שראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל כאשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולות אנוש מצד התחכמות, וארץ ישראל נחלקה על פי גורל וכן סמכו על הגורל במיתת עכן (יהושע ז יד-יח), וכן יונתן (שמואל א' יד מא) לולי שפדאוהו העם היה מומת על פי הגורל, ונאמר (משלי טז לג) 'בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו', ואפילו באומות העולם היה מקובל ההגרלה כמו לגבי יונה (יונה א ז) והמן הרשע (אסתר ג ז), מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה.
ועל פי זה כתב שזה דווקא אם הגורל כהוגן, מה שאין כן אם הגורל מקולקל אי אפשר לומר שמי שזכה מאת ה' היתה זאת ואף שיפצה המגריל את מי שהפסיד על ידי קלקול הגורל, מכל מקום יוכלו לומר שאר המשתתפים בגורל שאם הגורל היה נעשה כהוגן היה נדבק בו יד ההשגחה והייתי זוכה על ידי תפילתי או מזלי.
אולם בתוספות (שבת קנו:) כתב בשם ספרי (ולפנינו לא נמצא בספרי) מנין שאין שואלים בגורלות שנאמר (דברים יח יג) 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך', וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קעט ס"א), ולכאורה משמע מדבריו שיש איסור לעשות גורל. והדבר תמוה מצד מה שמצינו בהרבה מקומות בתנ"ך ובתלמוד שעשו גורלות וכדברי החות יאיר.
וכתב בשדי חמד (פאת השדה מערכת ג סי' יד) שצריך לומר שמה שאסרו לשאול בגורל היינו שאין שואלים בהם הקורות והעתידות שעדיין לא היו לבטוח בהם, אבל לעשות גורל לחלוקה מותר. ובשבט הלוי (ח"ז סי' טז) כתב שיש להביא הוכחה לזה ממה שכתבו התוספות (שם) שגורל וחוזה בכוכבים דבר אחד הוא.
באז נדברו (שו"ת, ח"ד סי' מה) נשאל בדבר מה שמצוי אצל תלמידי חכמים וכן מעשיות מצדיקים שרצו לעשות איזה דבר ונעשה איזה מניעה או מפריע ואומרים שבא דבר זה בהשגחה וחדלים מלעשות המעשה ההוא שהתכוונו לעשות, ולכאורה הרי זה בכלל איסור ניחוש וכמובא בסנהדרין (סה:) מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך וכדומה. והשיב, שאיסור ניחוש הוא דווקא בדבר שאין לו שום טעם והגיון, אבל מה שרואים שיש מניעות ללכת ומחזיקים זה לסימן שאין צריך ללכת יש טעם בדבר שיש לומר שמהשמים מעכבים על ידם שלא ילכו, וזה היה חטא בלעם שלא הבין שמן השמים מעכבים על ידו. וזה מה שאמר (במדבר כב לד) 'חטאתי כי לא ידעתי'.
