אם מברכים שהחיינו על בגד שחידשוהו
כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תסח ס"א-ב) שאסור לעשות מלאכה בערב פסח לאחר חצות, והאיסור הוא רק כשעושה את המלאכה כדי להשתכר, או כשעושה מלאכה גמורה כגון תפירת בגדים חדשים שאז אסור גם בחינם. ואפילו כשצריך את הבגד לצורך יו"ט אסור לתפור בגד חדש כמבואר במשנה ברורה (סק"ז).
ובספר ארחות חיים (ספינקא, שם סק"ד) הביא, שבשמש צדקה (שו"ת, סי' כז) נסתפק אם מותר לחדש בגד ישן ולתפרו מחדש, דהיינו על ידי שהופך את הצד הפנימי לחיצון ונראה מבחוץ כחדש, אם זה נחשב לתופר בגד חדש ואסור בערב הפסח, או שמא דינו רק כמתקן את הבגד ומותר.
ובדעת תורה (שם) כתב, שיש ללמוד דין זה מסוגייתנו, שמבואר במשנה, בגד שניתז עליו דם חטאת ולאחר מכן יצא חוץ לקלעים ונטמא שם, שמצד אחד צריך להכניסו לתוך העזרה כדי לנקות את הדם, אך אי אפשר להכניסו כיון שנטמא. קורע את הבגד ונטהר מטומאתו ומותר להכניסו, ונכנס ומכבסו במקום קדוש. ומקשה הגמרא שכיון שהוא קורע את הבגד הרי בטל ממנו שם בגד, והתורה אמרה שצריך שיהיה עליו שם בגד בשעת כיבוסו, ומתרצת הגמרא שלא הבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים, אלא משייר במקום הקרע קצת וראוי לחברו, ולכן עדיין שם בגד עליו.
עוד למדנו במשנה, כלי נחושת שניתז עליו דם ויצא חוץ לקלעים ונטמא שם, פוחת את הכלי ונטהר על ידי זה מטומאתו, ויכול להכניסו ולשטוף את הדם בעזרה. ומקשה הגמרא איך עושה חור בכלי, והלא התורה אמרה שצריך לשטוף את הכלי, וכיון שיש בו חור אין עליו שם כלי בשעת שטיפה ומריקה, ומתרצת הגמרא דרציף מרציף. ובפירוש הדברים נחלקו רש"י (ד"ה ומשני) ותוספות (ד"ה לא) רש"י פירש דרציף מירצף, שלאחר שעשה בו חור ונטהר מטומאתו, מכה עליו בפטיש ומתקן את החור, ואז יש לו כבר שם כלי, והקשו התוספות למה בבגד לא תירצה הגמרא שלכן יש לו דין בגד מפני שלאחר שקרעו חזר ותפרו, ולכן כתבו התוספות שבגד שנקרע ותפרו מחדש, או כלי שנשבר ותיקנו, אין זה אותו בגד ולא אותו כלי, ודיניהם כדבר חדש, ולכן פירשו דרציף מרציף, הכוונה שהפך את צד הפנימי של הכלי לחיצון, והכלי נטהר בכך מטומאתו, אך אין לו שם כלי חדש.
ולפי זה כתב בדעת תורה, שלהפוך הבגד אין זה נקרא בגד חדש, [עיי"ש שכתב שבנו העיר לו שלא שייך להפוך בגד אם אינו קורעו תחילה] ואם נקרע רוב הבגד עד שנתבטל ממנו שם בגד, וחוזר ומתקנו, הרי זה תלוי במחלוקת רש"י ותוספות, שלשיטת רש"י אינו נקרא בגד חדש, ולשיטת התוספות הרי זה נקרא בגד חדש. ולפי זה בערב פסח, מותר להפוך את הצד הפנימי לחיצון, כיון שאינו נחשב לבגד חדש, אבל לתפור בגד שנקרע רובו, לשיטת רש"י מותר, ולשיטת התוספות אסור כיון שזה נחשב לעשיית בגד חדש. אבל שוב כתב, שיתכן שאין ראיה מסוגייתנו לגבי איסור תפירה בערב פסח, כיון שאיסור המלאכה תלויה לפי טורח המלאכה, ולא תלויה אם נקרא בגד חדש או לא, וסיים שעדיין צ"ע.
ובלבושי מרדכי (שו"ת, בד"ח שו"ע סי' קנג) נשאל, התופר בגד מחדש שהופך צד הפנימי לחיצון, כשלובשו בפעם הראשונה האם יברך שהחיינו, והביא ראיה מהמבואר בסוכה (כז:), שגם לרבי אליעזר הסובר שאי אפשר לבנות סוכה בחול המועד, אם נפלה חוזר ובונה אותה, ומקשה הגמרא פשיטא, ומתרצת הגמרא [לפי גירסת התוספות (ד"ה מהו)] שהיה מקום לומר שכיון שהסוכה נפלה הרי זו סוכה אחרת, ובא ללמדנו שכיון שבונה אותה באותם העצים, אין זה נקרא בנין חדש. וכן הדין בבגד שכיון שתופר אותו באותו בד, אינו נקרא בגד חדש.
ובבצל החכמה (שו"ת, ח"ד סי' מט) האריך בזה, וכתב שיש לדון בראיית הלבושי מרדכי, ומוכיח שרבי אליעזר סובר (סוטה מג.) שאם נפל ביתו וחזר ובנאו אינו חוזר מעורכי המלחמה ככל מי שבנה בית חדש (דברים כ ה), כיון שאינו נחשב לבנה בית חדש. ואם כן יש לומר שרבי אליעזר לשיטתו סובר שיכול לבנות באותם העצים הסוכה שנפלה שאין זה נחשב לבנין חדש, אבל לתנא קמא החולק וסובר שחוזר מעורכי המלחמה, יתכן שגם לענין ברכת שהחיינו יברך.
והביא שבחתם סופר (שו"ת, או"ח סי' קנו) כתב, שאם נשרף או נפל ביתו וחזר ובנאו, אם בנאו מאותם עצים ואבנים, הרי זה דומה למחזיר גרושתו שאינו חוזר מעורכי המלחמה, אך אם בונה אותו מעצים ואבנים אחרים חוזר מעורכי המלחמה.
וסיים בבצל החכמה, שדיני ברכת שהחיינו דומים לדיני החוזר מעורכי המלחמה, ולכן התופר בגד מחדש, אם לא הוסיף עליו בד חדש אלא שהפכו, ואפילו הוסיף מעט בד חדש, אינו מברך שהחיינו, ורק אם רוב הבד הוא חדש אז מברך שהחיינו.
