אם מותר לצאת בשבת לרשות הרבים בטלית קטן שאין בו שיעור
בסוגייתנו, היוצא בטלית שאינה מצויצת בשבת כהלכתה חייב חטאת. והפוסקים דנים אם מותר בשבת לצאת לרשות הרבים בטלית קטן שאין בה שיעור ופטורה מציצית. במשנה ברורה (סי' יג סק"ב) כתב, שכל בגד הפטור מציצית, אם הטילו עליו ציצית אסור לצאת בו לרשות הרבים בשבת. והנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' ב) כתב תשובה לבעל המשנה ברורה, והשיג על דבריו, שהרי מבואר בתוספות (שבת קלט: ד"ה ציצית) שהטעם שחוטי הציצית בטלית שאינה מצויצת כהלכתה נחשבים משאוי ואינם בטלים לבגד, הוא משום שדעתו להשלים עליהם ולתקנם.
ויוצא מדבריהם שבאופן שהבגד אינו מחויב בציצית ואין דעתו להשלים הציצית הרי הם בטלים לבגד כסתם חוטים היוצאים מהבגד, שבטלים הם לבגד ולא חשובים משאוי.
אמנם בהגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך (שם ס"ב) ובפרי מגדים (שם א"א סק"ב) מבואר כדברי המשנה ברורה, שבגד שפטור מציצית אסור לצאת בו בשבת. והסברא בזה, כתב הרעק"א שבודאי דעתו לתקן הבגד ולעשותו מחויב בציצית בלי ספק, וכיון שדעתו על החוטים לשם מצוה אינם בטלים לבגד. והפרי מגדים ביאר, שמאחר שהבגד הזה פטור מציצית דעתו להסיר החוטים ולהטילם בבגד אחר החייב בציצית, ולכך חשובים הם ואינם בטלים. ורק חוטים פסולים שאינם ראויים לשום בגד, בטלים.
וסברות אלו כבר כתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קי), הביאו בקצרה המגן אברהם (שם סי' יג סק"ב), שפלפל אם מותר בשבת לצאת לרשות הרבים בטלית קטן שאין בו כשיעור, ומדברי הרב השואל שם נראה שדעתו להתיר. אך המהר"ם מינץ דחה דבריו, משום שאף שהטלית מצויצת כדין, מ"מ כיון שאין בה שיעור ראוי לתקן הבגד ולעשותו בגד מחויב, ועוד שאין הציציות בטלים לבגד, כיון שחשובים הם וראויים להתירם ולהטילם לטלית אחרת החייבת בציצית.
אמנם כתב המהרש"ם בדעת תורה (סי' יג ס"ב), שאף שהפרי מגדים אוסר לצאת לרשות הרבים בטלית קטן שאין בו כשיעור, נראה שמי שרגיל לילך כך ואין בדעתו להסיר הציציות ולהטיל אותן לבגד אחר אין חשש בזה. ובספר תורת שבת (סי' שא ס"ק לה) כתב סברא להתיר, משום שחוטי הציצית בטלים לבגד מפני שהן נוי לבגד, וכמו שכתב הרמב"ם (שבת פי"ט ה"כ) שמותר לצאת בשבת בטלית מצויצת אף בלילה שאינו זמן ציצית, כיון שחוטי הציצית הם נוי של הבגד ומתכסיסיו, כמו האימרא. וא"כ הוא הדין אף לטלית שאין בה שיעור, מכל מקום מלבוש הוא והציציות בטלות אליו שהן נוי שלו.
ובשו"ת ארץ צבי (פרומר, ח"א סי' א) ביאר סברא הנ"ל, עיי"ש שהאריך הרבה בזה, והביא את דברי הפרי מגדים, אך חיפש לימוד זכות על ההמון שאין נזהרין בזה, כידוע שלובשין טלית קטן הקטנים מכשיעור גם בשבת קודש, וכן מוכח בשו"ת רמ"א [כוונתו לשו"ת מהר"ם מינץ שם] שהיה מנהג רוב העולם ללבוש טלית קטן כאלו, וכתב שם שטוב לילך בהם מלילך בלא ציצית, ומתוך שלא הזהיר שלא ללובשם בשבת מוכח שגם בשבת טוב לילך בהם.
וביאר, שכיון שמי שלובש הטלית קטן סובר שהוא מצוה, וזה הוא עיקר תכלית לבישתו, ואם לא כן לא היה לובש אותו כלל, א"כ ודאי נחשבים חוטי הציצית נוי ותכשיט, ואף שבאמת אין בהם מצוה כלל והוא משא, מ"מ לפי מחשבתו שהוא מצוה אינו משא רק תכשיט, והרי זה כמתעסק, שנתכוין למלבוש ונמצא משא, וכמו נתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר. עיי"ש עוד. [והאריך גם ללמד זכות על מנהג רוב ההמון ללבוש טליתות קטנים פחותים מכשיעור אף בחול, שלכאורה אינם מקיימים מצוה כלל].
גם החזון איש (או"ח סי' ג אות כח) כתב, שטליתות קטנים אפילו אין בהן שיעור, אין הציצית נחשב למשוי כיון שאינו עומד להסיר הציציות מהן, שנוח לו בהן שנראה על ידן כלובש בגד ציצית, והרי הן מתכסיסי הבגד, וכמ"ש הרמב"ם, ולא כהמשנה ברורה.
ובערוך השלחן (או"ח סי' יג ס"ב), לימד זכות על מנהג העולם להקל לצאת בשבת לרשות הרבים בטליתות קטנים מאד שאין בהם כשיעור, שכיון שבגד זה אינו צריך לציצית, אין לציצית שום חשיבות בבגד זה ובטלים אגב הבגד. וראה עוד בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ו) ושו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' ה).
