אמירת פרשת מזבח קודם תפילת שחרית
כתב בתבואות שור (סדר קרבנות סק"א, דפוס לעמבערג דף רסה:) בשם ספר חקי חיים, שהביא שיש לומר בסדר הקרבנות בשחרית פרשת 'מזבח אדמה' (שמות כ כ-כב) , לפי שאם אין מזבח אין קרבן. וכתב עליו התבואות שור, שהפוסקים הזכירו רק אמירת פרשת מזבח מקטר קטורת (שמות ל א-י) , ופרשת מזבח אדמה לא הזכירו, והדין עמהם, שלא אמרו שכל העוסק בתורת בנין הבית הרי הוא כבונה בית, ואפילו אם נמצא כן בשום מדרש, כמו שהביא הסמ"ק (בהקדמה) על הפסוק 'וזכרתם ועשיתם' (ראה במדבר טו לט) , מלמד שהזכירה [בכל מצוה] כעשיה, מכל מקום אין צריך להכין מזבח חדש בכל יום, ואם כן אין טעם לומר פרשה זו בכל יום.
וכתב שאין לומר שיש לאומרה משום שהוא בכלל מה שאמרו חז"ל (מנחות קי.) שהעוסק בתורת קרבנות הרי הוא כאילו הקריב, וכיון שהמזבח הוא ממכשירי הקרבן, ויש מ"ד (ראה ע"ז מו:, ירושלמי שקלים פ"ד ה"א) שמכשירי קרבן כקרבן, ולכן אמירת פרשת מזבח שהיא מכשירי קרבן עולה גם כן כהקרבת קרבנות, שאם כן הרי צריך לומר כל פרשת בנין בית המקדש ובגדי כהונה, שהרי אף הם בכלל מכשירי קרבן (ע"ז שם) , ועל כרחך שלא לענין זה נאמר שמכשירי קרבן כקרבן. ומה שאומרים פרשת מזבח מקטר קטורת אינו משום שיש ענין להזכיר את בנין מזבח הקטורת, אלא משום שבפרשה זו נאמרו כמה חידושים בענין הקטרת הקטורת שלא נזכרו בפרשיות הקטורת האחרות, שצריך להקטיר בבוקר ובערב, ודישון מזבח הפנימי, וגם דישון המנורה, ולכן אומרים פרשה זו. אבל פרשת מזבח העולה אין ענין לאמרה. ובברכי יוסף (או"ח סי' א ס"ק יח) הביא דברי התבואות שור להלכה.
ומה שכתב התבואות שור שלא נמצא במדרש שהעוסק בתורת בנין חשוב כבונה, [אלא שאף אם נמצא כן באיזה מדרש לא ישתנה הדין כמו שביאר], באמת העיר בהגהות בני משה שבסוף שו"ת זכרון משה (ברומער, דף פט.) כתב שספר הסמ"ק אינו תחת ידו, אבל בילקוט (יחזקאל רמז שפב) מפורש שגם העוסק בתורת בנין נחשב כבונה, וז"ל, 'אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית' (יחזקאל מג י) , בשעה שנגלה הקב"ה והראה ליחזקאל צורת הבית ותכונתו ומוצאיו, אמר הקב"ה הגד את בית ישראל את הבית. אמר לו יחזקאל, מרי, וכי עכשו הם בונים, שאמרת 'וישמרו את כל צורתו וגו' ועשו אותם' (שם פסוק יא) , אמר לו, לאו, אע"פ שאינם עושים אותו עכשו יהו קורים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבניינו הם עסוקים. שמואל אמר 'ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית' (שם) , וכי יש צורת הבית, אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונים בו.
והמלבי"ם בארצות החיים (המאיר לארץ ס"ק עט) דחה סברת התבואות שור על פי המבואר בסוגייתנו, שהרי פסק הרמב"ם (בית הבחירה פ"ו הט"ו) שמקריבים הקרבנות כולן אף על פי שאין הבית בנוי, אבל אם מקריב בקרקע המזבח בודאי פסול, וכמו שמבואר בסוגייתנו, וכן כתבו התוס' (סוכה מא. ד"ה דאשתקד) שאפילו לדעת מי שאומר שמקריבים קרבנות אף על פי שאין בית, אבל בלא מזבח אין מקריבים, וכן הוא לשון הגמרא (ברכות טו., סוכה מה.) שמעלה עליו הכתוב [על כמה ענייני מצוות המוזכרים שם] כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ולא אמרו שהוא כאילו בנה בית המקדש, כיון שאין צריך בית המקדש לצורך הקרבת הקרבנות, אבל מזבח צריכים. ולכן צריכים להזכיר תחילה קודם כל הקרבנות את פרשת המזבח, שבזה הרי הוא כאילו הקריב קרבן. ומה שהקשה התבו"ש שיאמר גם פרשת בגדי כהונה אינה קושיא, אף על פי שגם הם מעכבים בהקרבת הקרבנות, שהרי גם זר כשר לומר את הקרבנות, וכיון שאין צריך כהן אין צריך גם בגדי כהונה. ומכל מקום כתב שנראה שבין הערביים אין צריך לומר פרשה זו, שהרי אין מחנכים מזבח חדש אלא בתמיד של שחר, ויוצא באמירה שבבוקר.
