בדין נשיאת כפים בכהן שהרג את הנפש
בגמרא, אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, שנאמר (במדבר כה יג) 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם'. ומבואר בגמרא שלדעת רבי יהודה ורבי שמעון בברייתא כבר נתכהן פינחס קודם לכן. ובטעם הדבר שהוצרך הכתוב ליתן לו ברית כהונת עולם לפי דעה זו, כתב במושב זקנים לבעלי התוספות (שם), שלפי שהרג את זמרי סבור היה שלא יקריב עוד קרבן, כמו ששנינו (סנהדרין לה:) שכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, והוא הדין שאינו עובד בבית המקדש.
ולכן הוצרך הכתוב לשנות ולומר לו (שם כה יב) 'הנני נותן לו את בריתי שלום', שלא יערער אדם על כהונתו. ובאמת מבואר כן בזוהר (ח"ג פינחס ריד.), שכל כהן שהרג את הנפש נפסלה כהונתו לעולם, ומן הדין היה פינחס פסול מלהיות כהן, וכיון שקינא לשם הקב"ה הוצרך הכתוב להורישו כהונת עולם לו ולבניו אחריו לכל הדורות.
וביד אפרים (ביליטצער שו"ת, או"ח סי' ה) כתב, שלדעת רבי אלעזר בשם רבי חנינא בסוגייתנו שלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, מיושב באופן אחר מה שלא נפסל פינחס לנשיאת כפים במה שהרג את הנפש, כיון שבשעה שהרג את זמרי עוד לא היה כהן, ורק כהן שהרג את הנפש נפסל לעבודה. וכן כתב בחבצלת השרון (פינחס עמ' תתל), והוסיף בזה ביאור, על פי מה שכתבו התוספות (סנהדרין לה: ד"ה שנאמר) בתירוצם השני, שמה שכהן שהרג את הנפש נפסל לנשיאת כפים הוא משום שנשיאת כפים היא בידים, וכיון שהרציחה מתייחסת לידים שנאמר (ישעיה א טו) 'ידיכם דמים מלאו', אין קטיגור נעשה סניגור, ואין ראוי שישא כפיו ויברך את ישראל באותם ידים שהרג בהם את הנפש. ומעתה יש לומר, שכיון ששפיכת דמים ביד פוסלת את ידי הכהן מלישא את כפיו, אין פסול זה שייך אלא במי שהיה כהן בשעה שהרג את הנפש, שכיון שהוא בכלל דין נשיאת כפים, נפסלו ידיו מנשיאת כפים על ידי מעשה ההריגה, אבל ישראל שהרג שאינו בכלל נשיאת כפים לא נפסלו ידיו בשעת ההריגה, ואם נתכהן אחר כך אין בו פסול. וביד אפרים (שם) ביאר על פי דברי התוספות, שבפנחס אדרבה הרי עצר את המגיפה כשהרג את זמרי, ולא שייך בו הטעם שאין קטיגור נעשה סניגור.
ובאמרי שמאי (ח"ב סי' יב) כתב על פי דברי התוספות, שכיון שכל הפסול לעבודה הוא משום שהרג בידיו ואין קטיגור נעשה סניגור, אין פסול זה אלא במי שהרג בידיו, אבל אם הרג ברגליו או בראשו אינו נפסל לנשיאת כפים. אך בחבצלת השרון כתב שפשוט שגם באופן זה נפסל לנשיאת כפים, שכל רציחה מתייחסת לידים, כמבואר בפסוק שהביאו התוספות 'ידיכם דמים מלאו', ואף אם רצח באבר אחר מתייחסת הרציחה לידיו, ואין קטיגור נעשה סניגור ולא יברך בהם את העם.
עוד תירץ ביד אפרים את הקושיא איך לא נפסל פינחס מכהונתו במה שהרג את זמרי, על פי מה שכתב בחיי אדם (ח"א כלל לב ס"ג) שפסול כהן שהרג את הנפש לנשיאת כפים אינו אלא מדרבנן, ואם כן ודאי אין קשה למה לא נפסל פינחס מהעבודה במה שהרג את זמרי, שבאותה שעה עדיין לא תקנו חכמים פסול זה.
