גבינה הנעשית בהשגחת ישראל מחלב שחלבו עכו"ם
במשנה למדנו דין יין שיש אצלו נכרי והישראל יוצא ונכנס או הלך ולא הודיעו שהוא מפליג, שאין לחוש שהנכרי ניסך את היין באופן זה. ובמשנה מבואר דין זה הן לגבי נכרי שמעביר יינות, הן לגבי קרון וספינה והן לגבי חנות, והגמרא ביארה הצורך לבאר הדין בכל דבר, שהיינו אומרים שרק במעביר יינות מתיירא הגוי, אבל בקרון וספינה יכול להרחיקה מהישראל וינסך כשאינו רואה.
וכן אם היה כתוב הדין רק אצל קרון וספינה היינו אומרים שבחנות יסגור הנכרי את הדלת וינסך, לכך שילשה המשנה דין זה בכל האופנים.
באגרות משה (שו"ת, יו"ד ח"ג סי' טז) כתב, שכוונת הגמרא שאכן יש מעט נכרים שאינם חוששים בחנות ורק בקרון וספינה מתייראים, וכן יש מהם שאפילו בקרון וספינה אינם חוששים ורק בהעברת חביות יתייראו, ומכל מקום פסקה המשנה שאין לחוש למיעוט זה והיין מותר לשתיה. ועל פי זה כתב לדון בחלב שנחלב על ידי עכו"ם ללא ראיית ישראל, אבל נעשה לגבינה בהשגחת ישראל, שיש להתירו לכתחילה, ואף שהרמ"א (יו"ד סי' קטו ס"ב) אינו מתיר אלא בדיעבד, טעמו משום שהוא חושש לכתחילה שמא יערב העכו"ם כדי להכשיל, שבזה פוסקים רוב הפוסקים שאין לחוש כלל, משום שאין לחוש למיעוט שאינו מצוי. וכתב שודאי שאם אפשר להשיג גבינות שנעשו מחלב שראה ישראל החליבה, מהראוי להחמיר, אבל כשקשה להשיג אין להחמיר, ובחלב שנעשה על ידי החברות של המדינה, שהחוק אוסר עליהם לערב חלב טמא, כתב, שאף שבהיותו חלב יש לבעלי נפש להחמיר, מכל מקום אם נעשה ממנו גבינה, אין להחמיר בזה כלל, מפני שחלב טמא אינו יכול להתגבן, ובודאי החלב הוא טהור. וראה עוד בזה בדבריו (יו"ד ח"א סי' מו-מט).
ובמנחת יצחק (שו"ת, ח"ד סי' עח) כתב שכל התירו של הרמ"א, הוא דווקא כאשר בעל החלב עצמו רוצה לעשות גבינות, וקנה ישראל את החלב המיועד לגבינה, שאז כיון שחלב טמא אינו מתגבן יש להתיר, אבל בתי חרושת של גבינות הקונים מבעלי משקים רבים, ואלה אינם חולבים רק לגבינות, אין אומדנא שלא יערב עכו"ם חלב טמא לפני כן.
ובתשובה מאהבה (שו"ת, פתיחה ד"ה וחלקי) כתב, שלכך נקראו התנאים שבמשנה כשלא נזכר שמותם בלשון 'חכמים', משום שהם נהגו כדברי אבטליון (אבות פ"א מי"א) שאמר חכמים הזהרו בדבריכם, וכתבו הדינים בלא הטעם שלא יבואו להקל, וכן לגבי חלב עכו"ם שנו סתם (לעיל סה:) חלב שחלבו אינו יהודי ואין ישראל רואהו אסור, ולא פירשו הטעם כדי שלא יבואו להקל בזה ויאמרו שבטל טעמו ובטל איסורו.
ובמהרשד"ם (שו"ת, ח"א סוס"י נא) כתב, על אחד שיצא הקול שרוב החלב שלו היה מחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, והיה עושה מהחלב גבינה, שאף אם אין הדין נותן לאסור, מכל מקום ראוי לאסור, באשר איסור זה של גבינת עכו"ם רפוי הוא אצלנו, וכמו שמצינו בגמרא (חולין קי.) רב בקעה מצא וגדר בה גדר, ופי' רש"י (ד"ה בקעה) שראה שהיו מזלזלים בבשר בחלב והחמיר להם, והו"ד ב מנחת יצחק (שו"ת, ח"ב סי' כא). וראה עוד בענין זה בפניני הלכה לעיל (לה:).
