גדר שותפות ציבור וחברה בע"מ
גדולי הפוסקים בדורות האחרונים דנו בכמה וכמה נידונים בהלכה הנוגעים ל'חברה בע"מ' [- פירמע לימיטעד], שהיא בעלות שאינה דומה לבעלות של כל שותפים, אלא דיניה על פי משפטיהם היא כגוף לעצמו שאין לו בעלים, ודנו מה דינו על פי דין תורה, ושאלות רבות עולות בזה, כענין חמץ בפסח, ריבית, הגעלת כלים ועוד.
בשו"ת מועדים וזמנים (ח"ג סי' רסט) האריך לדון בזה לענין מכירת חמץ, והקדים שרבותינו לא ביארו לנו איך לדון בזה על פי התורה, שלכאורה מדין התורה לא מצאנו המושג 'חברה בערבון מוגבל' שתופקע בזה בעלות היחיד, ולכאורה מי שקונה מניות [- אקציעס] בחברה כזו נידון על פי התורה כבעלים גמורים אלא שלשיעבודו יש תנאים מסוימים, שאין נכסיו הפרטיים משועבדים כלל לעסק, ואם כן הוא עובר על החמץ שבחברה זו ב'בל יראה', וכל אחד חייב לפרש בשטר המכירה כשמוכר חמצו שמוכר גם את מניותיו.
והביא שבשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' א) דן בזה ומחלק בין מניות שיש לבעלים על ידם זכות בניהול העסק, והיינו שיכול להשתתף ולהצביע בישיבה המתקיימת מידי שנה, לבין מניות שאין לו שום זכות בניהול העסק, שאם אין לו זכות בניהול העסק הרי הוא כמפרש שאינו אלא כמי שמלוה מעות לעסק על מנת לקבל אחוזים [- פּראָצענטן] מהרווחים לפי מה שהתנו, ואינו שותף ממש, ובאופן זה אינו עובר בבל יראה. ועיקר ראייתו היא מן הסברא, שאם יש לאחד חלק בניירות באנק ממשלתי, ואף כל אזרח במדינה שיש חלק בנכסים השייכים לשלטון שאינו גוף בפני עצמו רק שייך לכלל אנשי המדינה, אם נאמר שאם הממשלה עוסקת בדגן ותבואה היא שותף בעסקיה ועובר ב'בל יראה' בפסח, זה ודאי אינו, ועל כרחך צריך לומר שיש מושג של בעלות ציבור שאין לפרטים בעלות בה אלא לציבור בלבד, ואם החמץ הוא של הציבור אין האנשים הפרטיים עוברים עליו בבל יראה אלא כשיש להם זכות בניהול העסק.
