הביאו לו זית ומעשה קדירה משעורים ויין מה יקדים לברך
בשולחן ערוך (או"ח סי' ריא ס"ד) כתב, כל הקודם בפסוק (דברים ח ח) 'ארץ חטה ושעורה' קודם לברכה, וארץ השני המוזכר בפסוק הפסיק הענין, וכל הסמוך לארץ השני חשוב יותר מהכתוב בפסוק מאוחר ממנו לארץ הכתוב ראשון, ולכן תמרים קודמים לענבים, שזה שני לארץ הכתוב שני וזה שלישי לארץ הכתוב ראשון בפסוק. והוסיף הרמ"א שכל זה כשאוכל ענבים כמות שהן, אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו 'בורא פרי הגפן' יש להקדימו גם לקודם ממנו לארץ. עוד כתב, שמעשה קדירה שמברכים עליו 'בורא מיני מזונות' קודם גם לברכת היין. דין נוסף כתב, שהנאמר סמוך לארץ הכתוב ראשון קודם למה שנאמר סמוך לארץ הכתוב שני כששניהם סמוכים בשוה.
כתב המגן אברהם (שם סק"ח) בביאור דינו האחרון של הרמ"א, שהיינו במעשה קדירה של חיטים, שיש להקדימן לזיתים, כיון ששניהם סמוכים לארץ בשוה, אף שלפי זה מוכרחים לומר שמעשה קדירה של שעורים אינו קודם לזיתים, מפני שאין שניהם סמוכים לארץ בשוה אלא הזית סמוך יותר, ואף על פי שברכת השעורים היא 'בורא מיני מזונות' ובדיני הקדימה בברכות צריך להיות בורא מיני מזונות קודם לבורא פרי העץ. ואי אפשר לבאר את דברי הרמ"א בכוסס חיטים, כיון שהכוסס חיטים מברך 'בורא פרי האדמה' ואפילו רימון שהוא אחרון לארץ קודם להם, שברכת 'בורא פרי העץ' קודם, והפסוק לא דיבר כלל בכוסס, כמובא בשולחן ערוך (שם ס"ה) ולא הגיה שם הרמ"א.
ועל פי זה כתב המגן אברהם (ס"ק יג), שמי שהיו לפניו יין, מעשה קדירה משעורים וזית, צריך עיון מה יעשה, כיון שיין קודם לזית כמו שכתב הרמ"א בדינו הראשון משום שברכתו בורא פרי הגפן, ומעשה קדירה קודם ליין על פי דברי הרמ"א בדינו השני משום שברכתו בורא מיני מזונות, וזית קודם למעשה קדירה משעורים כמו שמוכח מהרמ"א בדינו השלישי.
ובפנים מאירות (שו"ת, ח"ג סי' לח) כתב, שיש להוכיח מסוגייתנו שעליו להקדים את ברכת הזית. שהנה הגמרא הסתפקה במי שהביא לבית המקדש חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה מה עליו להקדים, כיון שמעשר בהמה קודם לחטאת העוף כמובא במשנה (פט.) מפני שהוא מין זבח, ועולת בהמה קודמת למעשר בהמה כיון שהוא קודש קדשים, אם כן לכאורה יעשה העולת בהמה ראשונה, אבל זה אי אפשר מפני שחטאת קודמת לעולה מגזירת הכתוב (לעיל צ.) וצריך להקדים לה את חטאת העוף, אבל אז שוב תהיה חטאת העוף קודמת למעשר בהמה. והשיבו בני מערבא שיש להקדים את חטאת העוף, כיון שחשיבותה היא מגזירת הכתוב מהתורה מה שאין כן חשיבות מין זבח הוא רק מדרבנן, וכך פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ט ה"ח). וכמו כן בנידון זה יש להקדים את ברכת הזית שחשיבותו היא מהתורה שהקדימתו לארץ, על פני חשיבות ברכת היין שדין קדימה בברכות הוא רק מדרבנן.
אך המשנה ברורה (שם ס"ק כה, ובשעה"צ ס"ק לג) כתב, שהרבה אחרונים חולקים על עיקר דינו של המגן אברהם, וכתבו שברכת 'בורא מיני מזונות' על מעשה קדירה קודמת לזית, ועל כן לא שייך להסתפק בספק הנ"ל, ואם הביאו לו יין, מעשה קדירה משעורים וזית, יש להקדים את הברכה על המעשה קדירה.
