הגעלת כלי ונייר אלומיניום
החזון איש (או"ח סי' קיט ס"ק יט, יו"ד סי' מד סק"ד) כתב לענין כלי אלומיניום ונירוסטה, שמבריקים אותם בשומן העשוי מחלב, שלכאורה כיון שהוא נעשה באש ממש, שהרי הוא בולע בלא אמצעי היתר, הדין הוא שכל שתשמישו על ידי האש יש ללבנו ולא די להגעילו, וביאר שהיות שהדבר נעשה על ידי חלב ושומן, נחשב למשקה ולא נחשב לתשמיש על ידי האש, אלא לתשמיש על ידי בישול, עיי"ש מה שהאריך להוכיח שדעת רוב הראשונים שלא כדעת הרמ"ע מפאנו (שו"ת, סי' צו) שהחמיר בזה.
ובספר טעמא דקרא (הנהגות מהחזו"א סי' מט) הביא, שהחזון איש הקיל כן לאחרים, אבל לעצמו החמיר וחשש שבאמת הקדירות שלנו צריכים ליבון, ולא השתמש כלל בשנותיו האחרונות בכלי אלומיניום שצריכים הכשר.
ובלהורות נתן (שו"ת, ח"ט סי' ל) כתב, שנראה בנידון זה שגם לדעת הרמ"ע מפאנו אין צריך ליבון, שהרמ"ע דיבר באופן שהמחבת עומדת על האש ממש, ומטגנים על המחבת שמן או שומן אסור, אבל במריחת שומן על כלי שהיד סולדת בו כשעושים את הכלי, אין מניחים את הקדירה במקום האש ממש, ולכן אין זה נחשב לתשמיש על ידי האש, משום שאין כאן אש תחת הקדירה ממש.
ובתשובות והנהגות (שו"ת, ח"א סי' תמב) כתב לדון, שהמשחה שבה מורחים על הכלים היא פגומה, ואם כן אין בזה חשש כלל, אבל כתב שלאחר בירורים נודע לו שאין זה דבר מוכח כלל, ורק בצירוף עוד חומרים שמשתמשים בהכנת הקדירה, יש לומר שאין באיסור טעם לשבח רק פוגם, ואין לסמוך על זה אלא באין עצה אחרת ואינו בן יומו [שעבר מעת לעת מעת עשיית הכלי], וכתב עוד שאם אמרו בעלי ביהח"ר שאין הם משתמשים במשחה האסורה אלא במשחה העשויה מצמחים, יש לסמוך על דבריהם ושוב אין לחשוש.
ובאגרות משה (שו"ת, או"ח ח"ג סי' נח) הביא, ששמע שיש חוששים בהגעלת כלי אלומיניום שמא אינו מועיל להם ההגעלה, מאחר שיש שמועה שיש שם איזה תערובת של חומרים שאינם עשויים ממתכות שאין מועיל להם ההגעלה. והשיב, שהיות שנוהגים לעשות ההגעלה לאחר שעובר מעת לעת, שאז הכלי הוא אסור רק מדרבנן וכמובא בסוגייתנו. נמצא שאז הוא רק ספק דרבנן ולקולא, ועוד שיתכן שאין השמועה נכונה ואין כאן ספק כלל, וכן גם יש לומר להיפך שחומרים אלו אינם בולעים כלל כמו שגם נראה לפי מראה עינינו, ולפיכך אין להחמיר בהגעלת כלים אלו, וכשהם בני יומן והם כלים שמשתמשים בהם על האש ממש, יש מקום להחמיר, אבל אין מנהגינו להגעיל כלים שהם בני יומן.
ובמשנה הלכות (שו"ת ח"ז סי' קיב, ח"י סי' קז) כתב, שאין צריך להגעיל כלל את כלי האלומיניום, משום שאף אם נאמר שאכן הם נמשחים במשחה האסורה, מכל מקום אחר כך מניחים את הקדירות בחום גדול שאפילו היה שם איסור גמור היה נשרף האיסור ונעשה כאפר האדמה ואין בו ממש כלל, ועוד שהסיכה היא דבר מיעוט, שאפילו אם היה הסיכה ודאי לא היינו אוסרים הכלי בשביל זה, ועוד שכל השמנים והחלבים מעורבים ומוסרחים קודם משיחתם.
וכן במנחת יצחק (שו"ת, ח"ד סי' קיב) נשאל לענין נייר אלומיניום דק שעוטפים בו המאכלים, אם יש להגעילו בכדי להכשירו מחשש שמא הוא מרוח בשמן אסור, והשיב שאין לחוש, משום שהשומן והחלב הם אינם ראויים למאכל כלב לפני מריחתם, ובפרט שמערבים אותם עם נפט, וכתב עוד ששמע ממומחים שהחמימות הרבה בעת עשיית כלי האלומיניום מרחיקה מהם את הבליעה של השומן המועט, והרי זה על כל פנים כמו ליבון [אך לא סמך על היתר זה האחרון לחוד, מטעם שנודע בבירור שנשאר מעל הפחים מעט שמנוניות]. ועיי"ש עוד שהאריך בזה.
