הדלקת נרות בערב שבת
הקשה בנימוקי יוסף (ב"ק י. ד"ה ואי קשיא) לדעת ר' יוחנן שסובר שהמבעיר אש חייב על כל תוצאותיה כמו הזורק חץ, שאם כן קשה איך מותר להדליק את הנרות בערב שבת עם חשכה, וההדלקה הולכת ונגמרת בשבת, והרי זה כאילו הוא מדליק את הנרות בשבת.
ותירץ שחיובו משום חיציו הוא כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל, ואף לענין המדליק את האש נחשב כאילו עשה את כל ההדלקה בחול, ולכן אין בזה משום חילול שבת.
ונשאל בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' פח אות ד) מסוגייתנו, ששאל רבי ירמיה את רבי זירא מה דינו של כהן שהיה מזה הדם ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח. ולכאורה לפי דברי הנמוקי יוסף אין שום פסול במה שנקטעה ידו קודם שהגיע הדם אל המזבח, שהרי כשזרק את הדם הרי הוא כזורק חץ שכל המעשה נגמר כשיצא מתחת ידו, וכיון שבאותה שעה לא היתה ידו קטועה, אין שום פסול בזריקה.
ותירץ באמרי יושר, שהספק בסוגייתנו הוא משום שיש דין מיוחד בזריקה שנאמר (ויקרא ד ו-ז) 'והזה' 'ונתן', שתהיה ההזאה דוגמת הנתינה באותו הכשר של הכהן, ולא נגמרה ההזאה עד שעת הנתינה. ולכן לא דנו בגמרא אלא בנידון רחוק כזה שנקטעה ידו של הכהן קודם שהגיע הדם אל המזבח, ולא דנו באופן מצוי יותר, שהזה קודם שקיעת החמה ועד שהגיע הדם אל המזבח שקעה החמה, והיה לגמרא לדון שהזריקה כשרה כיון שהתחילה בזמן הכשר והרי היא כאילו נגמרה כולה קודם שקיעת החמה. ועל כרחך שלענין קיום מצוה אין אנו דנים כאילו נעשה הכל בשעה שעשה את המצוה, אלא לפי השעה שבה נתקיימה המצוה אנו דנים, כמו שכתב בבית האוצר (סי' ריד). ולכן באופן זה לא הסתפקה הגמרא כלל, שבזה ודאי הזריקה פסולה כיון שהמצוה נתקיימה אחר שקיעת החמה. ורק לענין נקטעה ידו של מזה הסתפקו בגמרא, שכיון שחסרון זה הוא בכהן העובד שידו קטועה, יש לומר שדנים חסרון זה רק לפי השעה שהכהן עשה את העבודה, וכיון שבשעת עבודתו לא היתה ידו קטועה אין פסול בזריקה. והצד לפסול הזריקה הוא משום שיש דין מיוחד בזריקה שנאמר (ויקרא ד ו-ז) 'והזה' 'ונתן', שתהיה ההזאה דוגמת הנתינה באותו הכשר של הכהן, וכמו שנתבאר. ועל דרך זה כתב בקהלות יעקב (ב"ק סי' כא אות ג).
