הדלקת נר חנוכה לכהן בשמן תרומה טמא
במנחת יצחק (שו"ת, ח"ט סי' קיט) נשאל אם מותר לכהנים להשתמש בשמן תרומה טמא לצורך הדלקת נרות חנוכה.
והנה בירושלמי (תרומות פי"א ה"ה) כתבו, מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה [שמן תרומה שנטמא] בחנוכה.
ופירש במטה משה, שהכוונה לישראל שנמצא ברשותו שמן תרומה שנטמא שעליו ליתנו לכהן, שכיון שאין לו שמן אחר יש לומר שהכהנים נותנים לו רשות להשתמש בשמן זה, מפני שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו, וכעין זה כתב הרמב"ם (תרומות פי"א הי"ח), מי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן. ולפי זה דווקא לישראל אם יש לו שמן אחר אסור לו להשתמש בשמן זה, אבל כהן יכול לכתחילה להדליק נר חנוכה בשמן שריפה.
אולם בפני יהושע (שבת כא. ד"ה אלא) כתב, שכיון שנפסק להלכה שאסור להשתמש לאור נרות החנוכה, ומותר השמן שבנר עושה לו מדורה בפני עצמה ושורפה. (שו"ע או"ח סי' תרעז ס"ד), אם כן אסור להדליק בשמן שריפה, כיון שמפסידו ומביאו לבית הפסול, שאחר שידליק בו את נרות החנוכה שוב יהיה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו כלל. ובראש יוסף (שבת כו.) כתב לבאר, שאיסור זה של הפסד תרומה טמאה והבאתה לבית הפסול, הוא איסור מדרבנן ולכך מי שאין לו שמן אחר יכול להדליק בשמן זה, שבמקום מצוה לא העמידו חכמים דבריהם.
ובמנחת יצחק הביא, שמנהג ירושלים מאז ומעולם להדליק בשמן תרומה שנטמאה לצורך הדלקת נר חנוכה, וכתב ליישב המנהג על פי מה שכתב בספר הקודש והמקדש (ח"ג פ"ג), שרק לישראל יש איסור לשרוף התרומה משום שמבטל מצוה וחיוב נתינת התרומה לכהן, אבל כהן יכול לשרוף התרומה אף שלא בדרך הנאה בעת השריפה כיון שמקיים בכך מצות שריפת קדשים, ולכך כיון שאחר חנוכה עושה מדורה ממותר השמן שנשרף, יכול להדליק בו את נרות החנוכה.
ובשדי חמד (אס"ד מערכת חנוכה אות ג) הביא דעות חלוקות בענין הדלקת נר חנוכה בשמן שריפה, וכתב, שאין חשש משום שכתותי מכתת שיעוריה [שחסר בשיעורו] מפני שהוא עומד לשריפה, כיון שאין דין שצריך שיעור מסוים בהדלקת נר חנוכה, אלא צריך שהוא ידלוק חצי שעה, וכל שבמציאות דולק חצי שעה הרי הוא כשר.
