הידור לעשות פרוכת ומפות של ספר תורה משעטנז
בסוגייתנו מבואר שבבגדי הכהנים היה שעטנז, והותרה להם לבישת שעטנז בשעת העבודה, ועל כן היה מקום לומר שלא יתחייבו בציצית כיון שהכתוב תלה את חיוב הציצית באיסור כלאים. וביאר רש"י (ד"ה כהנים), שהשעטנז היה באבנט, שנאמר בו (שמות לט כט) שהיה בו שש משזר שהוא פשתן עם תכלת שהוא צמר.
ובספר קושיות (אות סג) כתב, תקשי לך, הכתוב אומר (דברים כב יא) 'לא תלבש שעטנז', מאיזה טעם אנו מונעים ללבוש שעטנז. ותירץ שכיון שבבגדי כהונה היה כלאים, לכן אסרה התורה את לבישתם לכל אדם, כיון שאין ראוי שישתמש ההדיוט בשרביטו של מלך.
וכן נזכר טעם זה בפירוש החזקוני (ויקרא יט יט). ועל פי זה ביאר בספר קושיות הטעם שהתירה התורה כלאים בציצית, שכיון שתכלית הציצית היא להזכיר את מצוות ה', כמו שנאמר (במדבר טו לט) 'וראיתם אתו וזכרתם את כל מצוות ה'', אין הם שימוש להדיוט אלא לצורך גבוה, ולכן לא נאסר בהם השעטנז. וכן מבואר בדברי רבינו יוסף בכור שור (דברים שם) [ויש שם חסרון תיבות].
ולפי דבריהם נמצא שבגדי שעטנז הם בגדים חשובים משאר הבגדים, ולכן נתייחדו לבגדי כהונה, ולכן אסור להדיוט ללבשם ורק בציצית הותרו להדיוט. אבל בדברי המקובלים וספרים הקדושים האריכו בדבר גריעותו של השעטנז, ושהוא אותיות שטן עז, וזה לשון השל"ה (פרשת כי תצא תורה אור ד"ה אחר כך הוזכרו), לבוש שעטנז הוא ממש לבוש השטן בר מינן, וכן 'שעטנז' אותיות 'שטן עז'. וכן שוע טוה נוז ראשי תיבות 'שטן'. וזה לשון הרב רבי מנחם הבבלי (ספר טעמי מצות, לא תעשין שכ), שלא ללבוש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, הטעם שלא לערב הכחות ושלא להזכיר עון קין שהביא זרע פשתן ואחר כך הרג את הבל. 'שעטנ"ז' – 'שט"ן ע"ז' עומד על ימין הלובשו לשטנו, כיון שלבשו נעשה יחדיו לחלקו ומנתו שבהתחברם יחד יתחזק כחו ואונו, וכל הלובש כלאים נחשב לידון ככומר לעבודה זרה רחמנא ליצלן.
והנה הרמ"א (יו"ד סי' שא סי"א) כתב, שהפרוכת שלפני ארון הקודש, והמפות שפורסים בארון או סביב התורה, מותר לעשותם מכלאים, כיון שתשמישי קדושה הם ואסור ליהנות מהם ואין חוששים שיבואו ללבשם. והביא בגליון מהרש"א, שבשו"ת באר עשק (סי' נד) דן באלו אופנים מותר להשתמש בשעטנז לתשמישי קדושה ובאלו אופנים אסור, ודעתו שכל שנוגע בספר תורה עצמו אין לחשוש שישתמשו בו להדיוט ומותר לעשותו משעטנז. ובסוף דבריו כתב, שלולא שהוא ירא היה אומר שמצוה מן המובחר היא לשרת ליוצרינו ברוך הוא בצמר ופשתים, כטעם בגדי כהונה שהיו משעטנז כנודע, וכל שכן בזה שאין איסור של העלאה ולבישה כיון שאין אדם לובשם אלא משמשים הם לתשמישי קדושה.
וכתב בעל להורות נתן במאור התורה (בראשית עמוד כב), שדברי הבאר עשק צריכים ביאור, אמנם לפי דברי הר"י בכור שור והחזקוני ודעימיה הדברים מבוארים, שיש מעלה בבגדי שעטנז ולכן אינם ראויים אלא לכהנים, ואם כן ראוי לכבד בהם גם ספרי תורה.
