הליכת כל אדם יחידי בלילה

בגמרא אמרו, 'ויאבק איש עמו עד עלות השחר' (בראשית לב כה), אמר רבי יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה. וכתבו התוספות (ד"ה מכאן) בשם רבינו תם, שבדווקא נקט 'תלמיד חכם' משום שאין האזהרה אלא בהם, כיון שהמזיקים מתקנאים בהם, כמו שאמרו (ברכות נד:) שלשה צריכים שימור מלך ותלמיד חכם וחתן. ומה שאמרו (פסחים ב.) לעולם יכנס אדם בכי טוב וכו', שמשמע שעל כל אדם נאמר שיכנס ויצא לעיר ביום, שהרי לא נקטו שם 'תלמיד חכם', הוא משום ששם מדובר בהולך ובא למקום רחוק מן העיר, והחשש אינו מפני המזיקים אלא מפני המכשולות והליסטים, וחשש זה שייך בכל אדם. אך בסוגייתנו מדובר בהולך במקום קרוב לעיר, ובזה אין החשש אלא מפני המזיקים, ואינו שייך אלא בתלמידי חכמים וכיוצא בהם שהמזיקים מתקנאים בהם.
והמהרש"א (ח"א ד"ה מכאן) הביא שבפסחים (שם) כתבו התוספות בשם ר"י, שגם כל אדם לא ילך יחידי בלילה מפני המזיקים, ולפי שיטתו כתב שצריך לפרש בסוגייתנו שנקטו תלמיד חכם להשמיע בזה חידוש, שאף על פי שתלמיד חכם הוא, צריך להיזהר מן המזיקים, ולא יסמוך על תורתו שתשמר אותו. ועוד כתב שאפשר שבסוגייתנו מדובר גם כשהולך עם עוד בני אדם, ובאופן זה אין שייך החשש מפני המזיקים, ומכל מקום תלמיד חכם לא ילך בלילה אפילו עם מלוויו, כמו שהיה באברהם אבינו, והטעם מפני החשד שלא יחשדוהו שהולך לדבר עבירה.
והרמ"א (יו"ד סי' קטז ס"ה) פסק, שאסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה, ולא חילק בזה בין תלמיד חכם לשאר כל אדם. ובשו"ע הרב (חו"מ הל' שמירת גוף ונפש) כתב במוסגר שלא יצא יחידי בלילה, וכתב בקו"א (סק"א) שצריך עיון שבברכות (מג:) לא אסרו אלא לתלמיד חכם, והטעם משום גנאי וחשד, וביומא (כא:) שאסרו לכל אדם לא אסרו אלא לצאת לדרך. ותירץ על פי המבואר בפסחים (קיב:) שבתחילה היו המזיקים מצויים בכל הלילות, עד שגזר עליהם רבי חנינא בן דוסא שלא יעברו בישוב אלא בלילי רביעי ובלילי שבת, ואחר כך גזר עליהם אביי שלא יעברו בישוב לעולם, אך עדיין מצוי שסוסיהם בורחים לפעמים למקום הישוב, ועל ידי כך הם עוברים לפעמים בישוב. ולפי זה יש לומר שהברייתות דיברו בין גזירת רבי חנינא בן דוסא לגזירת אביי, ובאותה עת לא היו המזיקים מצויים כלל בשאר הלילות כיון שנשאר להם ריוח ללכת בלילי רביעי ולילי שבת, ולכן בשאר הלילות היו יכולים כל אדם ללכת, ורק לתלמידי חכמים היה אסור, וכמו כן היה אסור לצאת לדרך רחוק ממקום הישוב כיון ששם היו מצויים בכל הלילות. ודברי הרמ"א הם אחרי גזירת אביי, וחשש למציאותם מחמת בריחת סוסיהם, והיא מצויה עכשיו בכל הלילות, ולכן פסק הרמ"א שבכל הלילות לא יצא כל אדם יחידי.
ובטורי אבן (חגיגה ג:) האריך בסברות אלו, ולדעתו אחרי שגזר עליהם אביי שלא יעברו בישוב, אין צריך לחשוש להליכה בלילה במקום הישוב. ועל פי זה כתב שבזמן הזה אין ההליכה יחידי בלילה נחשבת מסימני השוטה אלא כשהולך מחוץ למקום הישוב, אבל כשהולך במקום הישוב הרי זו מידת כל אדם ואינו סימן מסימני השוטה.