הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא

בסוגיין (חולין ב, ב) מבואר שאין הקב"ה מביא תקלה על צדיקים, ובתוס' (ד"ה צדיקים) ביארו שהיינו בנוגע ל'אכילת איסורים' שגנאי הוא לצדיק ביותר, ולא בנוגע לשאר איסורים כגון חילול שבת. בספר שיחת חולין של תלמידי חכמים (פ"ח), הביא להקשות על זה בשם אמו של הגרעק"א ממה שאמר האר"י הק' (הו"ד בבאר היטב או"ח סי' תמז סק"א) שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה, וממילא היות שצדיקים נזהרו ממשהו חמץ ולא נכשלו בזה, שהרי אין הקב"ה מביא על צדיקים תקלה של אכילת חמץ, א"כ כיצד יכשלו באיסור חילול שבת, והלא הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
בבני יששכר (מאמר זמן חירותינו אות לו) כתב ליישב שמה שאמרו שהנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא, היינו לבד מאיסור אכילת חמץ, גם איסור בל יראה ובלי ימצא, שזה אינו מידי דאכילה.
בדברי תורה (מונקאטש, מהדו"ב סי' קלד) הביא קושיא זו בשם בתו של ר' יצחק הלוי הורוויץ מהמבורג, וכתב לתרץ כביאור הבני יששכ, והוכיח שכן הוא כאשר עינינו רואות מנהג הצדיקים אבותינו ורבותינו הק' אשר בבדיקת חמץ מסרו נפשם, ובפישוט ידים ורגלים על הארץ חיפשו בחורין ובסדקים אולי ימצאו איזה פירור מעט מזעיר ממשהו, ואף חיפשו אחר פירור שכמעט אינו חלק עשירית מכזית, ואף שכבר כיבדו הבתים והחדרים. וכל זה מפני שעי"ז שנזהר ממשהו חמץ בכה"ג ישמר מחטא כל השנה, ועבור זה הטריחו עצמם בכל כוחם. אולם עיין שם (מהדורא ו אות פו) מה שכתב בזה.
עוד כתב ליישב, שאיסור חמץ הוא איסור התלוי בזמן ולא נאמר בזה 'אין הקב"ה מביא תקלה על צדיקים, ואף אם תאמר שאיסור חמץ הוא איסור חפצא, מ"מ כיון שמדאורייתא חמץ בטל בשישים, ואיסור חמץ במשהו הוא דרבנן, והיות ואיסור דרבנן אינו איסור חפצא אלא איסור גברא, על כן לא שייך בזה הכלל שאין הקב"ה מביא תקלה על צדיקים.
כעין זה כתב בשואל ומשיב (מהד"ת ח"ג סי' יא) שהיות והאיסור של משהו חמץ הוא אפילו בתערובת חמץ שחז"ל החמירו שחמץ אינו בטל ברוב, וע"כ יתכן שצדיק נכשל באכילת חמץ ע"י תערובת שמהתורה אינו בכלל חמץ. וכך כתב גם בשו"ת בית שערים (יו"ד סי' קמב) שיתכן שאכלו ספק משהו בתערובות שהוא מותר מהתורה, וזה לא נקרא שהקב"ה הביא על ידם 'תקלה', ומ"מ כיון דקמי שמיא גליא שלא נזהר ממשהו חמץ שוב לא נשמר כל השנה מחטא כזה שאינו דבר אכילה.
בשואל ומשיב (שם) כתב עוד ליישב באופן אחר, עפ"י מה שכתבו התוס' לחלק בין מאכל איסור למאכל של היתר בשעת האיסור, והיות וחמץ שעבר הפסח מותר א"כ הרי חמץ אינו בכלל 'אין הקב"ה מביא תקלה על צדיקים'.
ועיין בבית אהרן (חי"א עמוד קנט) מה שכתב ליישב בזה, וע"ע באגרא דפרקא (אות נד).