הרגיש חולשה מהצום כבר בליל יום הכפורים אם מותר לו לאכול
בחתם סופר (שו"ת, אהע"ז ח"ב סי' פב, הו"ד במשנ"ב סי' תריז סק"ו) כתב, שאף שחולה שלא השתנו פניו מחמת החולי ואין יודעים שהוא חולה אין מאכילים אותו ביום הכיפורים, כמובא במגן אברהם (סי' תריז סק"א), מכל מקום חולה היודע מרת נפשו, יכול ליקח לעצמו ולאכול, בין ביום הכיפורים בין בשאר איסורים, כיון שמרגיש בעצמו שיכול לבוא לידי סכנה.
בחשוקי חמד (יומא כ:) נסתפק, באדם המרגיש חולשה כבר מליל יום הכיפורים אם מותר לו לקחת לעצמו דבר מאכל, אם יתכן שחולשת יום הכיפורים תתחיל כבר מהלילה, או שחולשה בשעה זו הרי היא דמיונות שווא.
וכתב שלכאורה יש להביא הוכחה לזה מהמובא בסוגייתנו וביומא (שם), שכל יום ויום היו עושים את עבודת תרומת הדשן סמוך לעלות השחר, אך ביום הכיפורים היו מקדימים לעשות זאת בחצות הלילה, ומבארת הגמרא הטעם משום חולשתו של הכהן הגדול, הרי שכבר מהלילה שייך לומר שיש חולשת יום הכיפורים.
אך כתב לדחות שהנה התוספות (ד"ה משום) כתבו לבאר, שאין הכוונה לחולשת הכהן הגדול כשיעשה את עבודת תרומת הדשן, כיון שאין הכהן גדול עושה עבודה זו שרק עבודות היום מוטלות עליו, אבל עבודות הלילה נעשים על ידי כהן הדיוט, וכמו בשאר ימות השנה, אלא הכוונה שעל ידי שעושים את תרומת הדשן כבר בחצות, ניתן להקדים גם שאר עבודות הלילה, כגון סידור המערכה ושריפת איברים שלא נתעכלו, ועל ידי כן יהיה מזומן הכהן הגדול להתחיל עבודתו מיד בבוקר כשיעלה עמוד השחר, ויעשה את עבודת היום קודם שיהא רעב וחלש. ואם כן נמצא שאין הכוונה לחולשה שבליל יום הכיפורים אלא לחולשה שתבוא בהמשך היום, ואין ראיה מכאן שניתן לומר שהוא מרגיש חלש מהצום כבר מהלילה. עוד כתב, שאף אם נאמר כפשוטו שהכוונה לכהן גדול בעבודת הלילה, אין מכאן ראיה לעניננו, שיתכן שיש לחלק בין כהן גדול שהיה מסוגר שבוע לפני כן וגם מנעו ממנו מאכלי חלב ומאכלי בשר וגם היה נעור כל הלילה, לסתם אדם. [אך ראה עוד בתוספות בשם ריב"א, שאין גורסים כהן גדול, והכוונה לכהן הדיוט העושה את תרומת הדשן, ולפי זה יש לכאורה ראיה].
במגן אברהם (סי' תריח סק"י) כתב, שחולה האוכל ביום הכיפורים לא יקדש משום חשש ברכה לבטלה, ובהגהות רעק"א (אות ג) כתב בשם נזירות שמשון שיש לתמוה על דבריו, שהרי ודאי המדובר הוא ביום, ואם כן אין הקידוש אלא ברכת בורא פרי הגפן ואינו עושה ברכה מיוחדת לקידוש כבלילה, ומה שייך לומר שיש בזה ברכה לבטלה. ובטהרת השולחן (או"ח שם) כתב ליישב, שאם נאמר שצריך לקדש, הרי אף שעומד עכשיו ביום עליו לעשות קידוש של לילה, וכמו בכל יום טוב שמי שלא קידש בלילה שחוזר ומקדש ביום וצריך לברך אז ברכת היום, ובברכה זו יש לומר שיש בה ברכה לבטלה, ועל כן לא יעשה קידוש כלל. ומוכח מדבריהם שלא שייך לומר שחולה יאכל כבר בליל יום הכיפורים, שלא שייך לומר שחלש כבר מהצום.
