התקיעות בערב שבת בימינו
בגמרא מסופר על ישראל ועובד כוכבים שהיו יושבים בספינה בערב שבת, וכששמע היהודי קול השופר המודיע על בוא השבת יצא מהספינה, והגמרא דנה בדינו של היין הנשאר שם עם העכו"ם. ופירש רש"י (ד"ה שיפורא) שהיו תוקעין להבדיל בין קודש לחול. וביתר הרחבה מבואר ענין זה במסכת שבת (לה:) שהיו נוהגים לתקוע שש תקיעות בערב שבת כדי להבדיל את העם מן המלאכה.
הרמב"ם (שבת פ"ה הי"ח) כתב, שכל מדינות ועיירות של ישראל תוקעים בהם שש תקיעות, ולמד מדבריו המעשה רוקח (שם) שאף בחוץ לארץ יש לנהוג כן, וכתב שיש להוכיח זאת מכמה מקומות בתלמוד.
ובשו"ע (או"ח סי' רנו ס"א) כתב, כשהיו ישראל בישובן היו תוקעים בערב שבת ששה תקיעות, וכתב הרמ"א, ונהגו בקהלות הקדושות, שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה, שמכריז ש"צ להכין עצמן לשבת, והוא במקום התקיעות בימיהם, וכן ראוי לנהוג בכל מקום. ומשמע מדבריהם שהיום בטלה התקנה לתקוע ואין לנהוג כן. אך כתב בכף החיים (סק"א) בשם רוח חיים (סק"א) שמה שפסקו לנהוג כן הוא מפחד הגוים, ועל כן אם רוצים בכך בזמן הזה, יכולים עתה כשאין פחד מהגוים כבזמן העבר, לנהוג בכל עיר ועיר לעשות כתקנה קדומה לתקוע בערב שבת, שהרי אף בחו"ל היו נוהגים כן לתקוע.
ובחידושי רבי גדליה (שבת סי' א ד"ה שו"ע) הקשה, מדוע בזמנינו שאין פחד מהגוים אין תוקעים שש תקיעות כמובא בשו"ע וברמב"ם שהוא מתקנות חז"ל, ותירץ שדווקא בזמן שהיו ישראל בישובן והיה להם שדות וכדומה מחוץ לעיר, היו תוקעים שש תקיעות, והראשונה מהם היתה כדי להזכיר לאנשי השדות שישובו לבתיהם, אבל היום אין שדות לאנשי העיר ולכן לא שייכת תקנה זו, ולא נשאר אלא עיקר התקנה לזרז על השבת ולעשות לה תוספת לפי ראות עיני הציבור, ודי בזה במה שמכריז הש"ץ להכין עצמם לשבת ולהדליק הנר.
עוד כתב בחידושי רבי גדליה שמה שנהגו במקומותינו לתקוע או להכריז להדליק הנר, ויש בזה חילוק מקומות באיזה זמן מכריזין, הענין הוא מצד התקנה להכריז להכין עצמם לשבת, אבל אם לא גמר להכין כל צורכי השבת אינו צריך להפסיק ולהדליק מיד את הנר, וכמו התקיעה שבזמנם שלא היה עניינה אלא לזרז ולהכין את עצמו להדלקת הנר, והולך ומדליק עד קבלת שבת ובלבד שיוסיף מעט מחול על הקודש. וכתב שמטעם זה לא שייך בזה דין ההולך ממקום למקום מטילים עליו חומרי מקום שיצא משם, כיון שאינה תקנה המוטלת על כל יחיד, שיש לומר שחל עליו חומרא זו משום שהוא בא ממקום שנהגו להחמיר שמקבלים שבת בשעה מוקדמת, אלא הוא ענין שעל הציבור שנהגו להכריז בשעה זו, וכיון שהוא נמצא עכשיו במקום שמאחרין ההכרזה, אין צריך להקדים הכנותיו.
אולם בספר בירורי הלכות (קונ' יחווה דעת) כתב, שהמנהג בירושלים להכריז על הדלקת הנר ארבעים רגעים קודם השקיעה, והכוונה שידליקו בשעה זו, וכתב בטעם המנהג שהוא כדי לחוש לדעת היראים המובא במשנ"ב (סי' רסא ס"ק כג, שעה"צ שם ס"ק כא) שבין השמשות מתחיל לפני השקיעה.
וכן בספר בין השמשות (פ"ו) נקט, שהמנהג הוא שידליקו בשעה זו, אך כתב שאין הטעם משום שחוששים לשיטת היראים, מפני שאם כן היה די בעשרים דקות, וכתב הטעם, שכיון שבזמנינו אין תוקעים התקיעות שנהגו בזמן חז"ל, יש חשש שיבואו האנשים לאחר מלאכתם, ולכן נקבע זמן זה להדלקת נרות, בכדי שעל ידי כך שיכינו עצמם להדליק נרות בזמן ההוא יזדרזו לסיים כל ההכנות לשבת.
