זמן תשלום לפועל שסיים מלאכתו אחר תחילת הלילה
בבבא מציעא (קיא.) נחלקו הדעות בענין פועל שסיים עבודתו באמצע הלילה, דעת רב שהוא גובה כל הלילה ומיד בעלות השחר עובר ב'בל תלין' אם לא נתן לו שכרו, ודעת שמואל שהוא גובה כל הלילה וכל היום, ורק בשקיעת החמה למחרתו עובר ב'בל תלין'. בתוספות (שם קי: ד"ה יצא) ביארו בדעת שמואל [שזו גם דעת התנא במשנה שם], שכיון שנאמר בתורה (ויקרא יט יג) 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר', משמע שצריך שתהיה הלנת שכר בכדי שיעבור על האיסור, ולינה משמע כל הלילה מתחילתו ועד סופו, ואם הפועל סיים עבודתו לאחר שהתחיל הלילה, שוב לא שייך לומר שהלינו את שכרו כיון שהשכר לא לן כל הלילה.
ועל פי זה כתב הרש"ש (ב"מ שם) שדעת רב שעובר בעמוד השחר היא כדעת הגמרא בסוגייתנו, שדנו בגמרא כיצד שייך איסור לינה בעולת העוף לדעת הסוברים שאין לינה בראשו של מזבח, הרי כיון שכבר עלה למזבח שוב לא נפסל בלינה, ומבארת הגמרא שהיינו כשהוריד את העוף מהמזבח קודם עלות השחר והעלה אותו לאחר עלות השחר, הרי מבואר שאיסור לינה שייך לומר גם על מקצת מהלילה, וזה כדעת רב שגם במקצת הלילה עובר ב'בל תלין' [ובזה תירץ קושיית התוספות שם].
הרמב"ם (שכירות פי"א ה"ב) והשולחן ערוך (חו"מ סי' שלט ס"ד) פסקו כדעת רב ששכיר שעות שסיים עבודתו באמצע הלילה גובה בלילה בלבד, וביאר במגיד משנה הטעם שהלכה כרב באיסורים, ואיסור הלנת שכר נחשב לאיסור ולא לדיני ממון. [אך בהגהות מיימוניות (אות א) ביאר מטעם אחר]. אולם דעת הסמ"ג (ל"ת קפא) שההלכה במחלוקת זו כדעת שמואל. וכן כתב ביראים (סי' קכו) שגובה כל הלילה וכל היום משום שההלכה כשמואל בדיני ממון. [אך בסי' קעג פסק היראים שההלכה כדעת רב, ובתועפות ראם (שם אות ה) נשאר בזה בצ"ע].
ובספר הלנת שכר (אהבת חסד פ"ט אות ח) כתב, שאף שנפסק בשולחן ערוך כדעת רב, מכל מקום אם לא פרע בלילה את שכרו ועכשיו יש לו מעות, יש להזדרז לפרוע שכרו עד הערב, שעל כל פנים לא יעבור באיסור הלנת שכר כשמואל, שיש לחוש שמא הלכה כשמואל שכן דעת כמה מהראשונים. ובחידושי רבינו שמחה (ב"מ שם) כתב, שאף לדעת רב שעובר בעלות השחר בבל תלין, מכל מקום אם עבר ולא פרע גם ביום עובר גם על 'ביומו תתן שכרו' (דברים כד טו).
