חזקה על חבר שבירך כהלכה
בגמרא מבואר שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, והפוסקים דנו אם חזקה זו מועילה גם בדברים שהם מן התורה.
בחכם צבי (שו"ת הנוספות סי' ט אות ט) הביא מעשה באחד שאכל דבר שברכתו אחרונה מעין שלוש וגם שתה דבר שברכתו בורא נפשות רבות, וכמעט רגע הסתפק האיש אם בירך בורא נפשות רבות, אבל ברי לו שלא בירך מעין שלוש, והוא רגיל להזהר שכאשר הוא מחוייב לברך מעין שלוש ובורא נפשות רבות לברך תחילה מעין שלוש כי היא קודמת מכמה מעלות.
וכתב החכם צבי שפסק לו שאף שההלכה היא שספק ברכות להקל (רמב"ם ברכות פ"ד ה"ב, פ"ח הי"ב, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ט, סי' רט ס"ג), מכל מקום בנידון זה החזקה מכריעה את הספק, שאנו אומרים חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, ובודאי לא בירך בורא נפשות קודם מעין שלוש, ולכן מן הסתם לא בירך כלל, ומברך גם בורא נפשות. ואין צריך לומר אם חזקה זו שאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן היא מדאורייתא ומועילה גם בספק דאורייתא, אלא אפילו אם אינה אלא מדרבנן, מ"מ רבו הדעות הסוברות שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא גם מדרבנן, ואינה אלא אסמכתא שהסמיכו חכמים (ברכות לג.) על הפסוק (שמות כ ז) 'לא תשא'. תוס' (ר"ה לג. ד"ה הא), רא"ש קדושין (פ"א סי' מט) בשם ר"ת, וראה בארוכה בשדי חמד (כללים מערכת ב כלל קטו), ולכן יש ללכת בספק זה אחרי חזקה זו גם אם אינה מועילה אלא מדרבנן.
וכתב שלפי זה פשוט שהוא הדין להיפך, שאם בטוח הוא שבירך בורא נפשות וספק אם בירך מעין שלוש, שהוא פטור לברך מעין שלוש, שחזקה שבירך מעין שלוש קודם בורא נפשות, וגם ספק חיוב בברכת בורא נפשות אינו אלא מדרבנן, שאין חייבים מן התורה אלא בברכת המזון בלבד. אך בתורת חיים (סוף סי' רט) העיר עליו, שלדעת הסמ"ג (הל' ברכות), הרא"ש (ברכות פ"ו סי' טז), והטור (או"ח סי' רט) שסוברים שחיוב ברכת מעין שלוש הוא מן התורה ודנים בו דין ספק דאורייתא לחומרא [ראה משנה ברורה (שם סק"י)], אם כן לא תועיל בו חזקה זו שאינה מועילה אלא בספק דרבנן. וראה עוד בדברי מלכיאל (שו"ת ח"ב סי' קכה) בענין חזקה זו, אם היא מועילה גם בספק דאורייתא.
