חילול שבת להצלת חיי גוסס
בתשובות בית יעקב (מצויזמיר, סי' נט) כתב שדעת הפוסקים שאין מחללים שבת על הגוסס, וגם בחול אין עושים לו רפואה, מפני שאין לעכב את יציאת הנפש. ולדעתו יש חילוק בין אם מצאו אדם שראשו מרוצץ תחת המפולת שמחללים עליו את השבת, כיון שיש לחשוש לחיי שעה, ואף אם ודאי ימות מכל מקום מאריכים את חייו, מה שאין כן בגוסס שאפילו בחול אין עושים לו מאומה שאין נכון לעכב את יציאת הנפש.
אך בתשובות שבות יעקב (ח"א סי' יג) חלק על הבית יעקב, ופסק כדברי התוס' בכמה מקומות, שמחללים שבת על גוסס.
והוסיף השבות יעקב וכתב, שמה שכתב הבית יעקב עוד שאסור לעכב יציאת הנפש אף שבקי לעשות רפואה לחיי שעה, דבריו אינם מובנים, שודאי אסור לעכב יציאת הנפש ולעשות רפואה על ידי מי שאינו בקי ברפואה, אבל מי שבקי ברפואה ודאי מותר לו למנוע ממנו הגסיסה לפי שעה, או למנוע ממנו את גרם המיתה כגון לפקח עליו את הגל לחיי שעה, ומותר גם לחלל עליו את השבת, כמבואר בסוף יומא (פה.) שמותר לחלל שבת ולהוציא אדם מתחת גל אבנים.
והביא ראיה לכך מהמובא בסוגייתנו שמי שבלע צירעה חיה בשבת והוא גוסס, מותר להשקותו חומץ חריף, ואף שודאי ימות מ"מ ע"י החומץ תתעכב מיתתו ויוכל לכתוב צוואה לביתו, וא"כ כיון שמותר לעשותו, ודאי מחללים שבת משום פקוח נפש לחיי שעה, והוא ברור. וכן פסקו בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שלח) ובביאור הלכה (סי' שכט ס"ד ד"ה אלא לפי שעה).
ועיין במאירי (יומא פה. ד"ה מי שנפלה) שכתב לענין מי שנפלה עליו מפולת ובדקו ומצאו שיכולים להחיותו רק לשעה אחת, שמחללים עליו את השבת, ש'אע"פ שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת, שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה', ובביאור הלכה (שם) הביא דבריו וכתב שבאמת נראה שכל זה הוא לטעם בעלמא, אבל לדינא אינו תלוי כלל במצות, שאין הטעם שמחללים את השבת משום שדוחים מצוה אחת בשביל שיתקיימו הרבה מצות, אלא דוחים את כל המצות בשביל חיים של ישראל.
ובנשמת אברהם (ח"ה או"ח סי' שכט סק"א) כתב בשם בעל המנחת שלמה שהקשה מסוגייתנו על דברי רוב הפוסקים שמחללים את השבת לצורך חיי שעה של גוסס, שכיון שלדברי הפוסקים צריך להאריך את חייו משום 'וחי בהם' (ויקרא יח ה) ככל הצלת נפשות, למה הוצרכו בגמרא לטעם זה שיצוה את ביתו, והרי גם לולא טעם זה צריך לעסוק בהארכת חייו. ותירץ שבסוגייתנו מדובר בחולה שסובל מאד כשעצם הטיפול גם יוסיף לו סבל וצער, ולכן אין חיוב לעשות זאת עבור חיי שעה אלא אם כן החולה צריך לעשות דבר חשוב כמו לצוות על ביתו. ועיי"ש בדברי עוד מאחרוני זמננו שתירצו באופנים אחרים. וכ"כ בעל הדרך אמונה במכתב בספר משנת פקוח נפש (עמוד רעז) שיתכן שמדובר באדם שיש לו יסורים גדולים ואין חייב לרפאות עצמו.
