טבילת אנשים ב'זוחלין'
בגמ' (נדרים מ.) אמר ר' אבין אמר רב, כשיורד מטר בא"י מעיד עליו פרת בבבל, וביאר הר"ן, שכל שנהר פרת הוא גדול בידוע שאע"פ שלא ירדו גשמים כאן, ירדו גשמים בא"י. ונפקא מינה שאסור לטבול בו לפי שאין מי גשמים הנוטפין מטהרין בזוחלין, אלא באשבורן, כלומר כשהם נקוים ועומדים במקום אחד, ולכך כל שיש לחשוש שמא רבו מי הגשמים הנוטפין על הזוחלין אסור, והיינו כשהנהר גדול הרבה, אבל אם היה הולך לאטו או שלא נתרבה אלא מעט שאין להסתפק שרבו הנוטפין ממי הגשמים על המים הזוחלין בנהר מותר עיי"ש.
באמרי דוד (הורוויץ, שו"ת סי' כט) הביא את דברי הראב"ד (ברכות פ"ו ה"ה, הו"ד במג"א סי' תרו סק"ט) שכתב שבעלי קרי שחייבים בטבילה מתקנת עזרא טובלין במים אע"פ שהן שאובין, אם יש בהן ארבעים סאה בקרקע [אבל לא אם הם בכלי]. וכתב שחכמי דורו הסתפקו אם מים זוחלים גם הם כשרים לטבילת אנשים, כמו שהתיר הראב"ד בשאובין. והוכיח באמרי דוד ממה שאמרו בסוגיין, שכשהיו באים לשאול את ר' ינאי דין ספק טומאה ברשות הרבים, אמר שיש מים בנהר לכו לטבול שם, ומשמע שהיה אומר כן כל השנה, ובודאי קרה שרבו הנוטפין על הזוחלין ומ"מ אמר להם שילכו לטבול ולא היה חושש על עת הגשמים שרבו נוטפים על הזוחלים, והטעם כיון שענין הטבילה היה שם מדרבנן לא חשש לזה, ומכ"ש בטבילת קרי דרבנן שמבואר ששאובין כשרים גם זוחלין כשרים לטבול בהם.
אך במנחת יצחק (שו"ת ח"ג סי' סד אות ח) כתב, שמהמגן אברהם והמחצית השקל (סי' קנט ס"ק כז) מוכח, שזוחלין אינם כשאובים ופסולים לטבילת בעל קרי, וכמו שהעיר בזה במחזה אברהם (שו"ת סי' יג). וכך הביא מזכרון יהודה (הרב מסאטמאר,שו"ת יו"ד סי' סא) בתשובתו לבעל ערוגת הבושם, בנידון טבילת עזרא במרחץ שהמים מתחלפים בו באופן אוטומטי שהם זוחלין, ולהבעל ערוגת הבושם ז"ל היה נראה להקל לטבילת עזרא, והוא העיר עליו מדברי הבית יוסף והשו"ע לגבי נטילת ידים (שם סי' קנט סט"ו) לאסור זוחלין.
ובויען יוסף (שו"ת או"ח סי' מו אות ב) כתב, הנה בזכרון יודא (שו"ת שם) מבואר שהיה מחלוקת בזה בין אא"ז זצ"ל בעל ערוגת הבושם, ובין הגה"צ בעל זכרון יודא. ולענ"ד מסתבר שלהפוסקים שזוחלין הוא רק פסול דרבנן, מסתבר שלא גזרו אלא על הצריכים טבילה מן התורה, אבל לענין טבילת עזרא העמידו על דין התורה להכשיר בזוחלין, שהרי אנו רואים שהקילו לטבול בשאובים אף להסוברים שמקוה שכולו שאוב פסול מן התורה, א"כ כל שכן בזוחלין להפוסקים שאינו פסול מן התורה רק מדרבנן, ודאי מסתבר שלא גזרו אלא בטבילה של תורה, ולכן כתב שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים אם זוחלין הוא פסול דאורייתא או דרבנן, שאם הוא רק פסול דרבנן מועיל לטבילת עזרא כמבואר, אבל אם זוחלין הוא פסול דאורייתא אע"פ שהקילו בשאובין בטבילת עזרא אף למ"ד שהוא פסול מדאורייתא, אין לנו להוסיף ולומר שגם בזוחלין התירו, משום שמה שאמרו חכמים אמרו ומה שלא אמרו אין ביכולתינו להוסיף והם לא אמרו להתיר גם בזוחלין. וכתב, אמנם אם הזחילה היא במים שלמעלה ממ' סאה, נראה להקל, כיון שאפילו בטבילה דאורייתא מתיר הרמ"א (יו"ד סי' רא ס"נ) בשעת הדחק.
ועיין בבאר משה (שו"ת ח"ה סי' כא) שדן בזה, וכתב שמ"מ ודאי שיש להקל בזחילה שאינה אסורה מעיקר הדין, כגון בזחילה שאינה ניכרת [שיש בזה מחלוקת הפוסקים], וכן בזחילה למעלה מארבעים סאה או בזחילה הנכנסת לתוך המקוה.
