טלטול מוקצה על ידי שנים
ידוע הכלל המבואר בשבת (ג.) הנלמד מהפסוק (ויקרא ד כז) 'מעם הארץ בעשותה' וגו', שרק יחיד שעשה דבר איסור מתחייב עליו, אבל שנים שעשו איסור פטורין אם כל אחד היה יכול לעשותו בפני עצמו. ודנו האחרונים בדין זה אם הוא רק פטור מקרבן, או שאין בזה עבירה כלל ורק מדרבנן אסור.
בחידושי רבי עקיבא איגר (שבת צג. ד"ה אר"ח) כתב שיש להסתפק בזה. והגאון מליסא בספר מקור חיים (סוף הספר, הגהות על שו"ע סי' רסו במג"א סק"ז) מצדד, שמה שאמרו שנים שעשו פטורים היינו מקרבן, אבל עדיין עוברים על איסור דאורייתא. וטעמו משום שהרי הפסוק 'בעשותה' נאמר על כל העבירות ולא על שבת בלבד, אולם לא מצינו שפטרו משום שנים שעשאוה בשאר עבירות.
וכגון בסוגייתנו לענין שחוטי חוץ, ששנינו שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין, ומבואר בגמרא שלומדים זאת ממה שנאמר באיסור שחוטי חוץ 'דם יחשב לאיש ההוא' (ויקרא יז ד), ודורשים תיבת 'ההוא' אחד ולא שנים, ולא למדו זאת מ'בעשותה', ועל כרחך לומר שהלימוד מ'בעשותה' הוא רק לפטור מקרבן, אבל הלאו קיים, ולכן הצריכו דרשת 'ההוא' להתיר לגמרי שחיטה על ידי שנים. וכן כתב הפרי מגדים בספרו תיבת גמא (פר' פקודי אות ב), שהמיעוט הוא רק מחטאת ומכרת, אבל יש בדבר איסור תורה.
ובאמת הריטב"א בקידושין (מג.) העיר על כך, מדוע לא מביאה הגמרא את הפסוק 'בעשותה', ועיי"ש מה שתירץ. וכתבו האחרונים שמוכח מדבריו שפטור שנים שעשאוהו הוא גם מלאו. וכן הוכיח בבאר יצחק (ספקטור שו"ת, או"ח סי' יד) בדעת הרמב"ם [אך בסוף התשובה משמע קצת שחזר מדבריו והסכים כהמקור חיים]. ובמנחת שלמה (ח"ב סי' כט) האריך בענין זה, והוכיח שדעת רש"י שאין בזה אלא איסור מדרבנן, עיי"ש.
ומצינו חילוק להלכה בנידון זה לענין טלטול מוקצה בשבת על ידי שני בני אדם. באשל אברהם (בוטשאטש, מהדו"ת סי' שה סי"ח) כתב, שטלטול מוקצה על ידי שנים קל יותר מעל ידי אחד, כמו במלאכה דאורייתא ששנים שעשו פטורין, וחז"ל תקנו כעין דאורייתא. והסביר את דבריו הגאון ר' מאיר אריק (בהערות שנדפסו בסוף ספר א"א), שכמו שמותר לטלטל מוקצה כלאחר יד כגון ברגלו, כיון שכלאחר יד אינו נחשב מלאכה מדאורייתא, כמו כן לענין טלטול מוקצה על ידי שנים, כיון שלגבי מלאכות דאורייתא שנים שעשו פטורין כשכל אחד יכול לבדו, מותר גם לטלטל מוקצה בשנים כשכל אחד יכול לבדו. אולם הוסיף, שלדעת המקור חיים שגם בשנים שעשו יש איסור תורה, אם כן גם טלטול מוקצה על ידי שנים דינו כטלטול גמור ואסור, ואין זה דומה כלל לטלטול כלאחר יד שאינו נחשב טלטול. [אמנם בתוספת שבת (פתיחה לסי' שח) כתב טעם אחר להתיר טלטול מוקצה בשנים, עיי"ש. ובמגדנות אליהו (שו"ת, או"ח ח"ב סי' נח) האריך בזה. וראה שלמי יהודה (פתיחה סק"ל), ואז נדברו (ח"ה סי' כה), שלמעשה אין להקל בזה אפילו לצורך גדול].
