כלאים בכבשים שיש להם אליה עם כבשים שאין להם אליה
בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רלו) נשאל בדבר מה שמצויים שני סוגי כבשים, יש שיש להם אליה ויש שאין להם אליה, ויש לדון אם מין אחד הם ומותר להרביעם אלו עם אלו, או שמא שני מינים הם ויש בזה משום כלאים. והביא השואל מה שכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' קכג), שאם יש בין שני המינים שינוי שהוא מששת ימי בראשית, יש להחשיבם מחמתו לשני מינים, משא"כ אם השינוים הם רק מסיבות מאוחרות יותר כגון שינוי מקומות, ואם כן יש לדון אם השינוי שבזנב הוא מששת ימי בראשית או מאוחר יותר.
והשיב שעיקר הספק אינו מחוור בזה, שכיון שאין בתורה אלא שלשה מינים של בהמה טהורה, כבשים ועזים ובקר, ואנו רואים במין כבש זה את כל סימני הכבשים בדרך גידולם ובצמרם, אם כן בודאי הם ממין הכבש ולא ממין העיזים והבקר, וגם אם מין אחד הוא מן הישוב ומין אחר מדברי אין בכך כלום, וכמו שנפסק בשו"ע (יו"ד סי' רצז ס"ז) שהמדברי והישובי אינם כלאים זה בזה. והדבר מפורסם שמיני המדבר נשתנו הרבה ממיני הישוב, ואף על פי כן אין שינויים אלו גורמים לדון אותם כמין אחר, משום שמקום ואקלים גידולם הם שגרמו לשינויים, ואם כן נראה שכן הוא גם בכל מיני הכבשים, כיון שעל כרחך כולם ממין הכבשים וכולם מין אחד הם.
אך כתב השבט הלוי, שיש לומר שלענין קדשים יהיו נידונים כמין אחר, כיון שיש חיוב בהקרבת האליה, ואם כן יש לומר שכבשים שאין להם אליה אינם כשרים להקרבה, כיון שאי אפשר לקיים בהם מצות הקרבת האליה.
והביא מה שאמרו בסוגייתנו, שממה שנאמר 'אם כבש' בא לרבות את הפסח לאליה, שצריך להקריב בקרבן פסח גם את האליה. והביא בשם המלבי"ם (ויקרא ג ז) שדרשו כן מתיבת 'כשב' דווקא [ראה להלן], כיון ששם 'כשב' מורה על חוזק גופו, לשון 'כש עב', כמו 'שמנת עבית כשית' (דברים לב טו), והוא מחמת אלייתו העבה, מה שאין כן שם 'כבש' שנקרא כן על שם צמרו שמכבסים אותו, כמו שאמרו דורשי הלשון. וכיון שנאמר כאן 'כשב' ולא 'כבש', הרי זה בא ללמד על הקטרת אימורים בפסח שגם אלייתו קרבה. ואם כן יש לומר שבכלל 'כשב' הם רק הכבשים שיש להם אליה, והכבשים שאין להם אליה אינם נקראים אלא 'כבש' ולא 'כשב', ואם כן לענין קדשים אפשר שהקפידה התורה ב'כשב' שיש לו אליה, אבל מי שאין לו אליה אינו כשר, ונחשב הוא לענין זה כמין אחר.
ומכל מקום אף אם לענין קדשים נחשב מי שאין לו אליה כמין אחר, לענין חולין נראה פשוט שמין אחד הם לענין כלאים.
אך בשו"ת הרב"ז (יו"ד סי' קו) כתב שאין הבדל במשמעות בין 'כבש' ל'כשב', שכן בסוגייתנו ובזבחים (ט.) הובאה הדרשה לרבות את האליה מתיבת 'כבש', ורק בפסחים (צו:-צז.) הובאה ברייתא זו שדרשה דרשות אלו ממה שנאמר 'כשב'. והיה מקום לבאר בטעם סוגייתנו, שדווקא מתיבת 'כשב' למדים לרבות את האליה, כמו שכתב בעל הטורים (ויקרא ג ז) ש'כשב' הוא בא"ת ב"ש 'לבש', רמז למאמר הכתוב (תהלים סה יד), 'לבשו כרים הצאן'. ואם כן פירושו הוא שלבשו בחֵלב ושמנונית, ולכן מרבים מתיבה זו אליה שהיא חֵלב, כמו שנאמר (ויקרא ג ט) 'חלבו האליה תמימה'. אך ממה שאנו רואים שהש"ס שינה בדרשה זו, ובמקום אחד דרש אותה מתיבת 'כשב' ובשני מקומות דרש אותה מתיבת 'כבש', מוכח שאין שינוי בהוראת הלשון בין כשב לכבש והם לשונות המתחלפים, ואין בזה קפידא. ועיי"ש שכתב לפי זה שלדעת הסוברים שאין מוציאים ספר תורה אחרת כשאין שינוי בענין, אין להוציא ספר תורה אחרת אם נמצא שכתוב 'כבש' תחת 'כשב' או להיפך. וראה במה שהובא בזה לענין ספר תורה בפניני הלכה זבחים (שם).
