כמה מעלות הם שיעור 'יד סולדת בו'

בפוסקים מבואר שקיימא לן בית השחיטה צונן הוא, וגם למאן דאמר 'רותח הוא' אין היד סולדת בו כמבואר בגמ' שאין הסכין בולע אלא בגמר השחיטה שרק אז רותח אותו מקום, אבל לפני גמר השחיטה ליכא כלל שום פלוגתא, ומודו כו"ע שהוא צונן ובההיא שעתא אין הסכין בולע כלום, ומבואר בראשונים (ריטב"א שבת מב.) שגם למ"ד בית השחיטה רותח מ"מ 'לא רותח הוא שהיד סולדת בו'.
בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא) כתב שהיות ולא נזכר כלל בפוסקים שום חילוק בין סכין ששחט בה בהמה לסכין ששחט בה עוף, פשוט וברור ששקולין נינהו ואין שום מקום לחלק ביניהם. אם כך נוכל להוכיח ששיעור 'יד סולדת בו' הוא לא פחות מ45 מעלות, שהרי בזמננו ידוע ומפורסם ששיעור מדת החום של אווז חלוק מבני אדם שהם בערך שלושים ושבע מעלות, וגם לא כשור ופרה שאין החום שלהם עולה על ארבעים מעלות, אלא מדת החום של ארווז בריא הוא קרוב לארבעים וחמש מעלות, והדם היוצא מבית השחיטה עולה לפחות במעלה אחת, וכשהוא חולה עולה החום לפחות בשתי מעלות, וכיון דחזינן בגמ' שבשעת גמר שחיטה חיים טפי ואפי"ה קיי"ל שהוא צונן, וגם לא נזכר שיש חילוק בין שוחט בריא לשוחט חולה, א"כ אפשר דמוכח שעד ארבעים ושמונה מעלות ג"כ חשיב צונן, אך אף אם יתברר שאווז לא חיימי טפי בשעת שחיטה, גם לא נדון מאלו המקרים שהחום עולה אצלם כשהם חולים, מ"מ כיון שדבר זה עכ"פ פשוט וברור שאין לחלק בין סכין ששחט בה שור ובין סכין ששחט בה אווז, וגם בשוחט את האווז נקטינן דבתחלת שחיטה הוה לכו"ע צונן גמור ואין הסכין בולע כלום, א"כ מוכח ודאי דעד שעור של ארבעים וחמש מעלות אין לחוש כלל דשמא היד סולדת בו.
ועיין בטור (יו"ד סי' קה) בשם הרשב"א שאינו מחלק בין חום בית השחיטה לבין חום מחמת האש, משמע קצת דכך הוא בכל השחיטות ולא רק בבקר וצאן, גם ע"ש בראש יוסף שכתב: דאילו היתה היס"ב מהחום של בית השחיטה היה ודאי חשיב לכו"ע רותח, ולא נחלקו אלא אם טבע של בית השחיטה לבלוע אף בחום שהוא פחות מהיס"ב.
אולם באור לציון (ח"ב פ"ל סי' יב) העיר שאיך אפשר להכחיש המוחש שכרסו של תינוק נכוית בארבעים מעלות. ומ"מ כתב שאף שמארבעים מעלות יש לחוש דחשיב יד סו"ב, אין זה ודאי שהיד סולדת בו עד כשמנים מעלות, שהרי הבן איש חי (שנה ב' פרשת בא אות ה) כתב, נקיט האי כללא בידך כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה שאין האדם נמנע מכוח ריבוי חמימותו הרי זה בכלל יד סולדת בו, ועיי"ש במה שהקשה על ראיית המנחת שלמה.
כיוצא בזה כתב באורחות רבינו וע"ע בבירור הלכה (סי' שיח עמוד קעא), ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד אות ג) מה שכתבו בזה.