לימוד זוהר וקבלה כשאינו מבין מה אומר
ר' צדוק הכהן בקונטרס ספר הזכרונות (מצוה ג) כתב, שבכלל מצות תלמוד תורה הוא הלומד בפרשת המרכבה ביחזקאל, שהוא ודאי קרוי עוסק בתורה אף על פי שאין מבין אלא פשט הסיפור. ומפטירין במרכבה בשבועות אף על פי שאין אתנו יודע עד מה מסודותיה, נחשב לקורא ועוסק בדברי הנביאים. ואמרו בסוגיין שגם בנגלות התורה ליגרס אינש ואף על גב דלא ידע מה קאמר, וכמו"כ בנסתרות כיון שהן דברי תורה ממש, אף על פי שהוא אינו מבין הוא עסק בתורה. והאר"י ז"ל הגיד על לשון הזוהר הקדוש שהוא מסוגל לנשמה, ונראה הכוונה שיועיל השגרת הלשון לבוא לידי השגה אמיתית. והביא מהקדמת ספר צל"ח (על מסכת ברכות) שמביא בשם חכם אחד, כי ידיעת קבלה הכתובה בספר הוא על דרך ידיעת התינוק אותיות הא"ב, שיועיל לו אחרי כן כשילמדוהו על ידי זה להבין בספרים, וכן עניני הקבלה הנודעים הם רשומים ורמזים דוגמת אותיות הא"ב, יועילו לנו לעתיד לדעת על ידי זה האמת כשיוסר החומר המבדיל, עיין שם.
במאמרי האדמו"ר הזקן הקצרים (עמ' תקעא) כתב, מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רוב לימודו בזוה"ק אף שאינו מבין, כי מה איכפת לו שאינו מבין, אעפ"כ היא סגולה, וגם ילמוד עין יעקב וספר מנורת המאור וספרי יראים.
והחיד"א בספרו מורה באצבע (סי' מד) כתב, לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, ואע"פ שאינו יודע מה הוא אומר, והוא תיקון גדול לנשמה.
בביאור הענין כתב בספר פלא יועץ (ערך זוהר), לימוד ספר הזוהר נשגב מאד לטהר ולקדש הנפש, ואפילו אם אינו יודע מה הוא אומר ושוגה בו שגיאות הרבה הוא חשוב לפני הקב"ה, כדכתיב (שיה"ש א ד) 'ודגלו עלי אהבה' וגו', הא למה הדבר דומה, לתינוק קטן שאינו יודע דבר ומדבר חציין של תיבות בלעגי שפה ואביו ואמו יצחקו לו וישמחו לקולו, כך יושב בשמים ישחק וישמח כשהאיש הישראלי יש לו חיבה בתורה ורוצה ללמוד אך אין דעתו משגת, או אין לו מי שילמדנו ולומד כמה שיודע, בודאי עושה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו.
באלף המגן על המטה אפרים (סי' תקפא ס"ק יז) כתב, שאנשי מעשה נהגו ללמוד או לומר בכל יום מער"ח אלול עד יוה"כ איזה דפין מתיקוני זוהר וכו', ואף מי שאינו מבין מ"מ הלשון של הזוה"ק והתיקונים מסוגל מאד לנשמה. ובאורחות רבינו (ח"א עמ' רטז) כתב, ששאל את בעל הקהילות יעקב על מנהג צאצאי ה'יש נוחלין' שבחודש אלול קוראים 'תיקוני זוהר' מה לעשות כשאינו מבין, והשיב, קוראים בלי להבין.
